בית המשפט העליון דן בערעור שהגיש עדאלה נגד הריסת הכפר עתיר/ אום אל חיראן
ביום רביעי, 20.11.2013, דן בית המשפט העליון בערעור שהגיש מרכז עדאלה נגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאשר את צווי הפינוי נגד תושבי הכפר הבדואי הלא מוכר עתיר אום-אלחיראן. מאות מתושבי הכפר נכחו בדיון, כמו גם פעילים ומנהיגות הציבור הערבי בישראל. בתום הדיון קבע בית המשפט כי לא יבוצעו הריסות ופינויים בכפר, וזאת עד שבית המשפט יקבל על החלטתו. בנוסף, ביקש בית המשפט ממרכז עדאלה להגיש מסמכים נוספים עד ה-15 לדצמבר.
במהלך הדיון הדגישו עורכי הדין של עדאלה שאין בתיק מחלוקת על העובדות, שכן המדינה הכירה בעובדה שאנשי הכפר הועברו אל השטח שבו הם חיים בהוראת רשויות המדינה, ושהם גרים על אדמות אלה באופן חוקי ומכאן שאינם "פולשים לאדמות מדינה".
עורכי הדין של עדאלה הציגו בפני בית המשפט את השאלות המהותיות שעליהן צריך למקד את הדיון. השאלות שנציגי המדינה מתחמקים מלהשיב עליהן הן: למה לא לכלול את הבתים של אום-אלחיראן לתכנית המתאר החדשה שהמדינה מכינה? למה חייבים להרוס את הבתים ולתת פיצוי (חלקי) אך ורק ביישוב חורה? האם יש למדינה את הזכות לעקור תושבים ערבים במטרה לבנות בתים ליהודים על חלק מהאדמה, ועל החלק השני לאפשר מרעי צאן? האם סוג זה של תכנון מתיישב עם עקרונות המשפט בישראל ועקרונות זכויות האדם?"
בתשובתו אמר נציג המדינה כי תכנית המתאר מיועדת להקמת יישוב לציבור הרחב ולא יישוב בדואי. נציג המדינה ציין כי תכנון היישוב החדש לא יתאים לתושבי אום אלחיראן, ולכן עליהם לעבור ליישוב חורה. נציג המדינה "הביע את פליאתו" שתושבי אום אלחיראן רוצים להישאר על אדמתם, למרות שחלק מהשבט שלהם גר ביישוב חורה, תוך התעלמות מזכותם של התושבים לבחור את מקום מגוריהם ואורח חייהם.
לתושבי אום אל-חיראן יש היסטוריה ארוכה של גירוש ועקירה. עד 1948 התגוררו תושבי הכפר בחירבת זובאלה, הממוקמת בוואדי זובאלה. כאמור, שטח זה מצוי כיום בידיו של קיבוץ שובל. אחרי 1948 הורה המושל הצבאי של הנגב לתושבים לעזוב את הכפר ולעבור ללקיה. ב-1956 הם נעקרו שוב ועברו לוואדי עתיר, שם הם גרים עד היום.
כזכור, לפני כשבועיים החליטה הממשלה להאיץ את הריסת הכפר אום אלחיראן ובניית יישובים יהודים חדשים באזור. יש לציין כי ביום הדיון התקיימה ישיבה של וועדת הפנים של הכנסת, שנאספה לדון בהצעת החוק פראוור לקראת הכנתה לקריאה שניה ושלישית בכנסת.
