עדאלה: מהדו"ח שהגישה ישראל למועצת זכויות האדם של האו"ם הושמט מידע חשוב ומהותי
היום, 29.10.13, ישראל תופיע בפעם השנייה בפני המועצה לזכויות האדם שבג'נבה, ותציג את הצעדים שהיא נקטה בנושא זכויות אדם במדינה. ההליך הינו במסגרת UPR-Universal Periodic Review, בדיקה תקופתית אוניברסלית שמקיימת המועצה. ישראל היתה המדינה הראשונה אשר סירבה להשתתף בהליך זה (ב- 29.1.13), ולמעשה החרימה במהלך 18 חודשים מספר הליכים בתחום זכויות האדם מטעם האו"ם. עד לפני יומיים לא היה ברור אם ישראל תשתתף בהליך, והממשלה פרסמה את הדו"ח המחייב אתמול, יום לפני הסקירה.
רינה רוזנברג, מנהלת מחלקת האדבוקציה הבינלאומית במרכז עדאלה, אומרת כי "הליך ה- UPR דורש מחויבות אקטיבית וסקירה יסודית הן מצד המדינות החברות באו"ם והן מצד החברה האזרחית, וחוסר הוודאות סביב השתתפותה של ישראל השפיע בצורה שלילית מאד על יכולתם של ארגוני זכויות אדם בשטח לתרום לתהליך".
בחודש ספטמבר 2013 מרכז עדאלה הגיש ל- UPR דו"ח מעודכן בנושא העמידה של ישראל בעקרונות משפט זכויות האדם הבינלאומי, בנושא זכויותיהם של האזרחים הפלסטינים במדינת ישראל. הדו"ח המעודכן שהגישה ישראל כולל השמטות חריפות ומידע מוטעה בסוגיות מפתח הנוגעות לזכויותיה של קהילה זו.
בנוגע לייצוג נשים ערביות בשירות הציבורי (פסקה 28): ישראל ציינה בדו"ח שהגישה כי בין השנים 2008 ל- 2011, "היתה עלייה של 30.6% בשיעור העסקתן של נשים ערביות ודרוזיות בשירות הציבורי." המדינה השמיטה את העובדה שנשים ערביות, שמהוות כ- 10% מאוכלוסיית אזרחי ישראל, עדיין סובלות מייצוג חסר חריף – רק 1.8% מהעובדים בשירות המדינה הינן נשים ערביות.
בנוגע לתכניות בתחום הכלכלי, החברתי והתרבותי לפיתוח החברה הערבית (פסקה 30): ישראל לא מציינת שבאוגוסט 2013, הקבינט אישר רשימת אזורי עדיפות לאומית, הכוללת 20 ערים חדשות, כולן יהודיות, לרבות 9 התנחלויות בלתי חוקיות בגדה המערבית הכבושה. במסגרת רשימת אזורי העדיפות הלאומית מקצה הממשלה למועצות אזוריות הטבות משמעותיות בתחום המיסים, הדיור, חינוך ותרבות, כמו גם תעריפי משכנתאות מופחתים וסובסידיות נוספות.
בנוגע למאבק בגזענות, אפליה ואנטישמיות (פסקאות 33-38): הדו"ח של ישראל לא מציין את גל החקיקה המפלה שמכוון ישירות לזכויות של אזרחים פלסטינים בישראל. היעדר חוקה אשר מבטיחה את הזכות לשוויון בישראל אפשרה לכנסת הקודמת, הכנסת ה- 18, לחוקק 20 חוקים מפלים. בהמשך לכך, במושב הכנסת הראשון של הכנסת ה- 19, (מרץ-יולי 2013), הוגשו 35 הצעות חוק שמפלות נגד פלסטינים בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים.
בנוגע להתפתחויות בתחום ההגנה על זכויות ילדים (פסקאות 53-57): המדינה לא מציינת שבמסגרת תקציב המדינה לשנת 2013-2014 קוצצו באופן משמעותי קצבאות ילדים חודשיות. המדיניות החדשה תשפיע באופן משמעותי על משפחות ערביות אשר מהוות 45% מהמשפחות העניות בישראל, ויעמיק את הפערים הכלכליים בין אזרחים יהודים לאזרחים ערבים. יתרה מזאת, בית המשפט הגבוה לצדק אישר חוק משנת 2010 אשר מפחית קצבאות ילדים בשיעור של עד 60%, למשפחות עם ילדים אשר לא חוסנו לפי הוראות משרד הבריאות. החיסונים נעשים בתחנות טיפת חלב, אשר חסרות מאד ביישובים בדואים בנגב, וזאת בעקבות הזנחת המדינה.
בנוגע לזכות לחיי משפחה (פסקאות 78-83): ישראל טוענת שהיא מחויבת לקידום הזכות לחיי משפחה, למרות האיסור על איחוד משפחות פלסטיניות. ישראל לא מדווחת כי באפריל 2013, הכנסת האריכה את האיסור על איחוד משפחות פלסטיניות בישראל עד ל 30 באפריל 2014. חוק האזרחות והכניסה לישראל, כפי שתוקן ב 2003, מונע מאזרחים פלסטינים הנשואים לתושבים מהגדה המערבית ורצועת עזה ומדינות המוגדרות כמדינות אויב, מלחיות ביחד בישראל.
בנוגע להבטחת הזכויות של האוכלוסייה הבדואית (פסקאות 106-113): תוכנית פראוור והצעת החוק המיועדת ליישם אותה, הצעת חוק פראוור-בגין, הן מהסוגיות המטרידות ביותר את האזרחים הפלסטינים בישראל. הדו"ח שהגישה ישראל מנציח מיתוסים ותפיסות מוטעות על החברה הבדואית בנגב כמו גם בנוגע לתוכנית פראוור, המיועדת לעקור את בני האוכלוסייה הילידה מאדמות אבותיהם. אם תיושם במלואה, תביא התוכנית להריסת עשרות כפרים בדואים "לא מוכרים" ותביא לעקירה כפויה של עד 70,000 אזרחים בדואים (האוכלוסייה של הכפרים הלא מוכרים), להפקעת יותר מ 800,000 אלף דונמים מהאדמות של הבדואים בנגב, ולכפיית פתרון בנוגע לתביעות הבעלות העומדות ותלויות, לטובת המדינה.
באשר לתהליך ההתייעצות, מרכז עדאלה שב ומדגיש כי התייעצות לאחר המעשה, לאחר שהממשלה כבר אישרה את התכנית, איננה בגדר השתתפות מלאה בתהליך קבלת ההחלטות כפי שנדרש ע"י המשפט הבינלאומי. אף לא אחת מהתלונות של הקהילה הבדואית נכללו בגרסה המתוקנת של התכנית והחוק באופן בולט.
