עדאלה עתר לבית המשפט נגד משרד החינוך בדרישה לספק מסגרות חינוך לילדי הכפר הלא מוכר אלסרה

מרכז עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, עתר ב-2.5.16 לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בדרישה כי יורה למשרד החינוך ולמועצה אזורית אלקסום לספק מסגרות חינוך חינם לילדים בגילאי 3-4 תושבי הכפר אלסרה, וזאת באמצעות הקמת גן ילדים בכפר או דרך אספקת שירותי הסעות לגני ילדים בכסיפה.  להורי הילדים באלסרה אין יכולת להסיע את הילדים לגן הילדים הקרוב, הממוקם בכפר כסיפה, שהינו במרחק של 12 ק"מ מכפרם, ומשמעות הדבר עבור ילדי הכפר בני 3-4 היא כי הם נאלצים לשבת בבית בחוסר מעש, זאת בזמן שילדים ברחבי המדינה זוכים לקבל את החינוך המגיע להם מגיל 3 וצוברים יתרון על פניהם.

עו"ד מונא חדאד ממרכז עדאלה טענה בעתירה כי במסגרת תיקון מס' 16 לחוק לימוד חובה, אשר נכנס לתוקף מלא בשנת הלימודים 2015-2016, הורחבה תחולת החוק על ילדים מגיל 3, זאת במקום גיל 5. מכאן חלה החובה על כל ילד מגיל 3 להירשם בגן ילדים מוכר, כאשר על משרד החינוך והרשות המקומית שבתחום שיפוטה גר הילד החובה להעמיד גני ילדים נגישים לצורך כך. עוד צוין בעתירה כי תקנות לימוד חובה קובעות ש"המרחק בין בתי הספר לבין מקום מגורי התלמידים יהיה לא יותר משני קילומטרים."

בנוסף על כך, נטען בעתירה כי בסירובם של משרד החינוך והמועצה האזורית אלקסום להקים גן ילדים בכפר אלסרה או לספק הסעות לכפר כסיפה, הם פוגעים בעקרון שלטון החוק: "הזכות לחינוך הוכרה כזכות יסוד בשורה ארוכה של פסקי דין. היא עוד הוכרה כזכות אדם בסיסית וזכות יסוד המשמשת גם למימושן של זכויות יסודיות נוספות, כגון חופש הביטוי והיכולת לקלוט מידע, חופש ההצבעה והבחירה, חופש ההתאגדות וחופש העיסוק. אי אספקת ומתן שירותי חינוך עבור ילדי העותרים מהווה הפרה לחובה המוטלת על המשיבים לספק חינוך ובהתנערותם של המשיבים מחובתם זו הם אינם מקיימים את שלטון החוק."

עוד נטען בעתירת עדאלה כי התוצאה של הפרת הזכות לחינוך היא חוסר שוויון בוטה בין ילדים אזרחי המדינה. "כ-75% מהילדים הבדואים בגילאי 3-4 אינם לומדים בגני ילדים וזאת בשל היעדר גישה לגנים אלה. בכפר אלסרה, כאמור, אף לא אחד מהילדים בגיל 3-4 לומד בגן ילדים, לפחות לא באופן סדיר. זאת כאשר, בהתאם לנתוני דוח מבקר המדינה מעל ל-90% מהילדים היהודים באותם גילאים למדו בגנים."

עו"ד חדאד טענה כי זכותם של הילדים לחינוך אינה קשורה למעמדו של הכפר:  "התניית מימוש זכותם של הילדים לחינוך כמתחייב על פי הדין במעמד הכפר בו הם מתגוררים, משמעה הענשת הילד על לא עוול בכפו ובשל עניין שאין לו נגיעה או שליטה עליו. השימוש במעמד הכפר כאמצעי להענשת הילדים או השימוש בילדים כאמצעי כדי ללחוץ על הוריהם המתגוררים בכפר לא מוכר, הופכת את תכלית החלטת הרשויות לבלתי ראויה בעליל."

בשנת 2006 פנתה המדינה לבית המשפט בבקשה למתן צווי הריסה לכל בתיו של הכפר אלסרה. לאחר דיונים משפטיים, קיבל בית המשפט את עמדת התושבים ועדאלה וקבע כי "מדובר בכפר שלם עתיק יומין, שנבנה לפני קום המדינה, ומאז ניצב במקומו ללא הפרעה... על מנת לעקור 350 איש מבתיהם ולהפוך אותם לחסרי בית, על האינטרס הציבורי להיות ממשי וחזק." בעתירת עדאלה נכתב כי  "על אף ביטול צווי ההריסה שמשמעו הלכה למעשה הכרה בזכותם של התושבים לגור בבתיהם בכפר אלסרה, ילדי הכפר בגילאי 3-4 עודם מודרים וסובלים מהעדר מסגרות חינוכיות נגישות."

בתאריך 5.5.16 פנתה עו”ד חדאד בשם תושבי הכפר אלזערורה ותושבי הכפר אלרוויס בדרישה דומה לעיל. עו”ד חדאד כתבה בפניותיה לראש המועצה אזורית קסום, למנהל אגף החינוך במועצה ולמנהלת מחוז דרום במשרד החינוך כי “כתוצאה מהיעדרן של מסגרות חינוכיות, ילדים בגילאי 3-4 אינם לומדים כלל בגן ילדים והם נאלצים לשבת בבית בחוסר מעש ובלית ברירה, תוך שהם מפסידים שתי שנות לימוד חשובות ומשמעותיות.”

בנוסף, כתבה עו”ד חדאד בפנייתה בשם תושבי הכפר אלרוויס כי יש לפעול לסלילת כבישי גישה ראויים לטובת בטיחותם של הילדים מגיל 5 אשר לומדים במסגרות מחוץ לכפר: “ההסעות עוברות דרך כביש עפר בלתי מוסדר, משובש ומסוכן. הדרך הופכת למסוכנת עוד יותר ואף לבלתי עבירה בימי החורף הגשומים בהם דרכי הגישה זרועות בשלוליות מים ובוץ.”