תביעה כי משרד החינוך יספק שירותי חינוך מיוחד במבנה תקני והולם

בחודש דצמבר 2002 הודיע משרד החינוך להורי שמונה ילדים לקויי שמיעה מאזור המשולש הדרומי על כוונתו להעביר את ילדיהם לגן במבנה אחר, בטענה שהגן שבו למדו הילדים עד לאותה עת שכן בכיתה לא תקנית. להורים, ששמחו על הכוונה לשפר את מצב ילדיהם, התברר עד מהרה כי התנאים במבנה שאליו יועבר הגן גרועים מאשר בקודמו. המבנה החדש אינו מתאים לשמש גן ילדים ועל אחת כמה וכמה גן לחינוך מיוחד. לילדים הוקצה חדר אחד ששטחו  15  מ"ר בלבד,  אשר נמצא בקומה נמוכה ממפלס הקרקע במבנה הראשי של בית ספר שבו לומדים כ-800 תלמידים מגן חובה ועד כיתה ו'. הגישה אל החדר היא באמצעות גרם מדרגות. החדר לא היה מואר, נמצא במצב בטיחותי ירוד ובכלל זה חוטי חשמל חשופים וזגוגיות שבורות והאקוסטיקה בו גרועה.

בעקבותזאת פנו הורי הילדים למשרד החינוך ולכל הרשויות המוסמכות בדרישה שיימצא מבנה הולם לגן. משלא מצאו מענה, סירבו ההורים לשלוח את ילדיהם לגן עד אשר יימצא פתרון לבעיה. בתגובה הודיע המפקח הארצי על החינוך המיוחד להורי הילדים, כי "הגנים ללקויי שמיעה נסגרים מאחר ולא מימשתם את זכאותו של בנכם לחינוך מיוחד. תוכלו לבקש זכאות לחינוך המיוחד בגין בנכם בשנת הלימודים התשס"ז".

במאי 2003 עתר מרכז עדאלה לבית המשפט העליון בשמו ובשם הילדים כנגד החלטת משרד החינוך להעביר אותם לגן במבנה אחר שהתגלה כלא בטיחותי ולא תקני. בעתירה נדרש בג"ץ להורות באופן מיידי למשרד החינוך להפעיל את שתי כיתות הגן ללקויי שמיעה שבהן למדו הילדים עד שהתקבלה ההחלטה להעבירם.

בעתירה נטען כי התוצאה של החלטת משרד החינוך היא "שזכויות היסוד של ילדים ערבים עם צרכים מיוחדים לחינוך לכבוד ולשוויון נפגעות באופן חמור ביותר וכך אף באשר ליכולתם של ילדים אלה להפיק את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם, ולהשיג את המטרה המוצהרת של חוק חינוך מיוחד, קרי לקדם ולפתח את כישוריהם, ולשפר את תפקודם ולהקל על שילובם בחברה ובמעגל העבודה".

בפסק הדין שניתן באוגוסט 2003, רשם בית המשפט לפניו את התחייבות המדינה לפתוח שתי כיתות גן לילדים חירשים במבנים הולמים בשנת הלימודים שתחל בספטמבר 2003. לאור השינוי בעמדת המדינה לאחר הגשת העתירה, חייב בג"ץ את המדינה לשלם לעותרים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

בג"ץ 4219/03 האני עבד אלחלים עאמר ואח' נגד שרת החינוך, לימור לבנת, ואח'