עדאלה וארגון מיזאן פנו ליועמ"ש בדרישה לבטל את החלטת שר הביטחון להכריז על התנועה האסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת
עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, וארגון מיזאן לזכויות אדם פנו ליועמ"ש, עו"ד יהודה ויינשטיין, לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו ולשר הביטחון, מר בוגי יעלון, בדרישה לבטל את החלטת שר הביטחון בוגי יעלון להכריז על התנועה האסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת לפי תקנות ההגנה (שעת חירום). עדאלה ומיזאן פנו בשם בשם וועדת המעקב העליונה לענייני האוכלוסייה הערבית בישראל, האגודה הערבית לזכויות האדם ומרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל. בהכרזת שר הביטחון נקבע כי התנועה האסלאמית ופעיליה המרכזיים, לרבות מועצת השורא וההנהלה הביצועית של התנועה, וכל גוף המשתייך אליה הינם בגדר התאחדות בלתי מותרת. בפניית עדאלה ומיזאן נטען כי ההכרזה פוגעת הן בעקרונות המשפט המנהלי והן בזכויות יסוד חוקתיות כגון חופש ההתאגדות וחופש הביטוי הפוליטי והזכות להליך הוגן.
עו"ד נדים שחאדה מעדאלה ועו"ד עומר חמאיסי מארגון מיזאן ציינו בפנייתם כי "התנועה האסלאמית הינה תנועה דתית, חברתית ופוליטית שנוסדה בשנות השבעים בישראל. עיקר פעילותה של התנועה ומוסדותיה הינה בתמיכה חברתית, כלכלית ופוליטית לציבור הפלסטיני בישראל, על ידי מתן שירותים חברתיים ודתיים לציבור הפלסטיני. ציבור הנהנים מפועלה של התנועה מוערך בכחצי מיליון פלסטינים מבין אזרחי המדינה. בנסיבות העניין, ההכרזה על התנועה האיסלאמית כהתאחדות לא מותרת מהווה הכרזה על כל התומכים בה והנהנים משירותיה כלא לגיטימיים".
באשר לאי-חוקתיות ההחלטה, נטען בפניית עדאלה ואלמיזאן כי "השימוש בתקנות ההגנה לשם הכרזה על התנועה האיסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת הינו בעייתי ביותר בנסיבות העניין. תקנות ההגנה הנן תקנות שרירותיות, דרקוניות וקיצוניות בסמכויות אותן הן מעניקות, אינן מתיישבות עם כללי הצדק וההליך ההוגן, ואינן מעניקות הגנה אפקטיבית לאזרחים. אף בית המשפט העליון לא היסס להביע את הסתייגותו מתקנות אלה ואשר כינה אותן קולוניאליות אשר חוקקו על ידי משטר קולוניאלי...בצו הנדון לא צוין כי קיימות חשדות למעורבות התנועה בפעולות טרור, במימון פעולות טרור, בקבלת כספים ממקורות חשודים, בהסתה לטרור ואלימות ואף לא בהסתה לגזענות. למעשה, מדובר בצו דרקוני, לאקוני וכללי המציין במשפט אחד שהדבר נחוץ לשם הגנה על ביטחון הציבור והמדינה".
בסיום מכתבם, עורכי הדין שחאדה וחמאיסי הביעו את התנגדותם להחלטה וטענו כי ההכרזה אינה משרתת שום תכלית מלבד שיקולים פוליטיים פסולים. לטענתם, אופיו הדרקוני של הצו מתבטא, בין היתר, בכך ששר הביטחון פעל ללא בירור העובדות הנוגעות לעניין וללא תשתית עובדתית ראויה, ממצה ורלוונטית. בהקשר זה צוין בפניית עדאלה ומיזאן כי ההחלטה ניתנה ללא כל התייחסות להשפעותיה האפשריות על מאות אלפי האזרחים הנהנים משירותי התנועה וללא שימוע לאנשי התנועה האסלאמית או מי מהנהגתה או מוסדות בטרם ההכרזה עליה כבלתי חוקית, וסגירתה באופן מעשי.
על יסוד כל האמור לעיל, ולאור הפגיעה הקשה הן בעקרונות המשפט המנהלי והן בחופש ההתאגדות, חופש הביטוי הפוליטי והזכות להליך הוגן, דרשו מרכז עדאלה וארגון מיזאן לפעול לאלתר לביטול ההכרזה על התנועה האסלאמית כבלתי-חוקית.
