הגבלות על חופש התנועה של שיח' ראאד סלאח
ב- 16 בפברואר 2002 הוציא שר הפנים אלי ישי צו האוסר על השיח' ראאד סלאח לצאת מתחומי מדינת ישראל למשך שישה חודשים. השר ישי טען כי לאחר שעיין בחומר החסוי שקיבל מהשב"כ ב-15 בפברואר, הוא שוכנע כי יציאת השיח' סלאח מתחומי מדינת ישראל תסכן את ביטחון המדינה.
ב-17 בפברואר 2003 נודע לשיח' סלאח על הצו שהוצא נגדו כאשר נמנעה יציאתו מתחומי המדינה עת שהיה בשדה התעופה בן גוריון.
ביוני 2002 הגיש עדאלה בשיתוף עם עמותת אלמיזאן לזכויות האדם עתירה לבית המשפט העליון בדרישה לבטל את הצו לאלתר. העותרים דרשו לבטל את הצו היות והוא מפר את זכויותיו החוקתיות של שיח' ראאד סלאח לחופש תנועה ולחופש דת ופולחן, ולאפשר לו לעלות לרגל למכה שבסעודיה, על מנת לקיים את המצווה הדתית "אל-עומרה", מהמצוות החשובות באיסלאם.
כמו כן נטען כי:
הצו הוצא על אף שלא קדם לו כל בירור, מבלי שהתקיים הליך שימוע, מבלי שניתן כל נימוק להוצאתו, ומבלי שניתנה הזדמנות לשיח' ראיד סלאח להפריך את הטענות העלומות כנגדו.
הצו האוסר על שיח' ראיד סלאח לצאת לכל מקום שהוא בעולם, הינו גורף ובלתי סביר.
בית המשפט העליון דחה את העתירה בהסתמך על החומר החסוי שהתקבל מהשב"כ, שלפיו השיח' ראאד סלאח מתכוון להיפגש עם "אויב מדינה" במהלך נסיעתו. בית המשפט לא סיפק מידע נוסף על זהותו של אויב זה.
בג"צ 4706/02, שיח' ראיד סלאח ואח' נגד שר הפנים; העתירה הוגשה ביוני 2002; פסק הדין התקבל ביולי 2002.
