מסה קריטית של גזענות

מאת עו״ד סאוסן זהר

הירידה במוטיבציה של המצביעים הערבים מלהשתתף בבחירות הקרבות אינה מגיעה רק על רקע של דה-לגיטימציה פוליטית שמבצעות מפלגות הימין. לדעת חלק מהמחרימים, דווקא ההליך שהיה אמור להיות הדמוקרטי ביותר נגוע גם הוא בגזענות ולכן הוא מחזק את קריאתם. הליכי הפסילות, למרות שלכאורה היטיבו עם המועמדים הערבים בתוצאותיהם, אינם תורמים ליצירת תחושה שהמצביעים הערבים מוזמנים כלל להשתתף בבחירות כשווים.

בדיון הציבורי סביב נסיונות הפסילה של רשימות ומועמדים לכנסת, הוצבו זה כנגד זה עילות שנועדו למנוע פגיעה באופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל. נגד הרשימות וההמועמדים הערבים ניסו להשתמש בעילות ״שלילת קיומה של המדינה כיהודית ודמוקרטית״ ו״תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור״, ואילו בקשות הפסילה נגד הימין הקיצוני התמקדו בעילת ה״הסתה לגזענות״. אך זוהי משוואה שקרית לכאורה, שכן לא קיים קשר מהותי הין העילות הללו מלבד היותן רשומות באותו סעיף בחוק. אלא שמבט בעמדות של היועץ המשפטי לממשלה ובהחלטות בית המשפט העליון, מראה כי גם זו וגם זו משקפות פרקטיקה גזענית מיסודה המופנית אך ורק נגד האזרחים הערבים.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה שתמכה בפסילת מיכאל בן ארי, התבססה על למעלה מ-10 התבטאויות שלו מהשנתיים האחרונות המעידות כולן על הסתה לגזענות, לאלימות ואף לרצח ערבים. כך למשל בן ארי אמר ש״צריך קודם כל לשנות את המשוואה שמי שרק מעז לדבר נגד יהודי, הוא לא חי. הוא לא חי! לא מגרשים אותו, לא שוללים לו אזרחות. הוא לא חי! כיתת יורים הורגים אותו, מחסלים אותו, כמו שערבים מבינים.״. ההתבטאויות הללו לדעת היועמ״ש, הצטברו לכדי מסה קריטית של ראיות המבססות הסתה לגזענות. ואולם, מסה קריטית זו לא הספיקה עד היום ליועמ״ש כדי להביא לפתיחת חקירות פליליות על עבירות הסתה לגזענות והסתה לאלימות וטרור. האם גם כעת, לאחר שבית המשפט העליון קבע ברוב של 8 שופטים נגד שופט אחד, שאכן בן ארי הוא מסית מובהק וסדרתי לגזענות, לא יפתח היועמ"ש בחקירה נגדו במטרה להגיש כתב אישום?

כל זה לא הפריע ליועץ המשפטי לממשלה, להסתפק בהתבטאות אחת בודדת במקרה של המשוררת דארין טאטור כדי להגיש נגדה כתב אישום. זאת, משום שהשתמשה במונח ״שהידים״ בשיר אחד שלה, שלא היה בו הסתה לגזענות או אלימות. האם מדיניות האיפה והאיפה הזו, שמסתפקת אך ורק בהגבלת ריצתו לכנסת של בן ארי הגזען, איננה מעידה על גזענות כנגד האזרחים הערבים מצד היועמ״ש עצמו?

מן העבר השני של המשוואה העקומה הזו, שימש מושג ה״מסה הקריטית״ בהיעדרו דווקא, לסוג אחר של מופע גזעני. עצם הניסיון להגיש לכנסת את הצעת ׳חוק יסוד: מדינת כל אזרחיה׳ שימש ראיה שהצדיקה את פסילתה של בל״ד על ידי ועדת הבחירות המרכזית. ד״ר עופר כסיף מחד״ש נפסל בועדה משום שהציב אתגר אינטלקטואלי לאופיה היהודי של המדינה. קיומו של דיון רציני בעניין זה בפני בית המשפט העליון הוא כשלעצמו נופל בגדר ההסתה לגזענות. שכן, הניסיון לבקש מרשימה ערבית להתגונן מפני "אשמה" זו הוא בבחינת ביזוי והשפלה לכל ערבי, משום שהוא כופה עליו להביע את כניעתו למצבו הנחות. זוהי תפיסה משפטית המאפיינת יחסי עבד-אדון שלפיה קריאת תיגר של העבד על דיכויו והפלייתו היא בבחינת ערעור אסור על הסדר הקיים. גם אם לא התכוון לכך, העובדה שבית המשפט העליון קבע שלא התהוותה מסה קריטית של ראיות שתצדיק את הפסילה בנימוקיו כשדחה את החלטות ועדת הבחירות, היא כשלעצמה מובילה לגזענות כי בעצם הוא מורה למעשה לציבור הערבי להפחית את המינון של מאבקו לשוויון ובכך כפה עליו באורח גזעני התנהגות של "עבד מתורבת".

לכן, עצם קיומו של סעיף החוק הקובע את האפשרות לפסול מועמד או רשימה אם הם מאתגרים את אופיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית, הוא סעיף גזעני באופן מובהק ולא במקרה יישומו מופנה אך ורק נגד רשימות ערביות או נציגיהם.

הטיעונים של היועמ״ש על הימצאה של מסה קריטית של התבטאויות מסיתות של בן ארי מחד, ועל היעדרה של מסה קריטית של קריאות לשוויון מאידך, רק מעידות על מסה קריטית של תפיסות גזעניות בחוק הבחירות עצמו ובכל הגופים שאמונים על יישומו.

הכותבת היא עו״ד בכירה ומשמשת כסמנכ״לית של עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, אשר ייצג את רשימות רע״ם-בל״ד, חד״ש-תע״ל וד״ר עופר כסיף בבקשות הפסילה שלהם.