תושבי אום אלחיראן הגישו לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה התנגדות לתכנית להעביר אותם למגורים זמניים לתקופה של 10 שנים

מרכז עדאלה ועמותת 'במקום' הגישו ליו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום, התנגדות לתכנית להעביר באופן זמני את תושבי אום אלחיראן לשטח שבחלקו שייך לשיפוט חורה ובחלקו למיתר. ע"פ התכנית תושבי הכפר יועברו מכפרם אום אלחיראן, בו הם מתגוררים מזה 60 שנה, למבנים זמניים בשטח המיועד לתקופה של 10 שנים. את ההתנגדות הגישו עורכות הדין סוהאד בשארה ומאיסאנה מוראני ממרכז עדאלה, והאדריכלית דפנה ספורטה ומתכננת ערים ואזורים נילי ברוך, מארגון 'במקום' בשם תושבי הכפר.

בהתנגדות נטען כי התכנית למעבר זמני מאום אלחיראן "ממשיכה וגוזרת על תושבי אום אלחיראן את אותה מציאות חיים המלווה אותם כבר 70 שנה. מציאות של זמניות כתוצאה ממעבר כפוי ממקום מגורים אחד למקום מגורים אחר. לאור כל זה, אין זה סביר לעקור שוב את אותם משפחות המתגוררות ביישוב בצורה קבועה מזה כ-60 שנה, למקום מגורים זמני. יש לזכור שמאחורי מהלך זה מצויות כ- 78 משפחות, ילדים, מבוגרים וזקנים, שמהלך זה יכול להיות עבורם הרסני חברתית וכלכלית."

מסגרת תכנונית זו הינה בעייתית במספר מישורים. מישור עקרוני אחד, נוגע לכך שמתכונת התכנית מנוגדת ומפרה את פסק הדין של בית המשפט העליון בעניינם של תושבי אום אלחיראן, אשר אמנם נתן לרשויות המדינה את האופציה לפנות את התושבים, אך במתכונת של מציאת חלופות דיור הולמות, ובין היתר האפשרות של מתן מגרשים בחירן, כאשר הכוונה היא, וכפי שהבהירה המדינה במסגרת ההליכים הנ"ל, למגורים קבועים ולא מתכונת של מגורים זמניים כלשהם. מישור שני, נוגע כמובן לבסיס העומד מאחורי כוונת התכנית לפנות את תושבי אום אלחיראן למגורים זמניים על מנת שיתאפשר לשכן במקומם גרעין התיישבות אשר קבע את מטרותיו כמפלות וגזעניות. שכן, וכפי שהתגלה באופן ברור לאחרונה, מטרתו העיקרית של גרעין חירן, אשר מתכוון להפעיל וועדת קבלה לפחות בשלבים הראשונים לאכלוס הישוב חירן, כפי שהוגדרה בתקנון האגודה השיתופית שנרשמה לשם כך, היא "לתכנן, להקים, לקיים ולנהל ישוב קהילתי כפרי יהודי תורני ברשת המקומית מיתר, שיהא מבוסס על ארגון חבריו כקהילה המקיימת שיתוף בין חבריה..."; "להבטיח בכל דרך יעילה את השמירה על אופי הישוב ואורח חיים כפרי קהילתי תורני ברוח ערכי היהדות האורתודוקסית".

בהתנגדותם טענו המתנגדים כי התכנית פוגעת באופן לא מידתי בזכויות החוקתיות לכבוד של תושבי אום אלחיראן. שכן, פינוי כאמור "פוגע בזכותם של התושבים לאוטונומיה וחופש בחירה, משפילם מעצם ההעברה בכפייה ממקום למקום משל היו חפץ, ופוגע בזכותם לדיור הוגן. עוד הובהר, כי "הפגיעה הינה מובנית מעצם הקונספציה של העברה כפויה למבנים זמניים למגורים לתקופה ארוכה של 10 שנים. התכנית מעבירה סוגיה אזרחית בעלת חשיבות קיומית לתושביו של כפר שלם לספרה הדומה למתכונת חירום של מעבר כפוי וזמני. מתכונת זאת יכולה להיות מתאימה למצבי חירום כתוצאה מאסוני טבע וכד', אך לא בנסיבות כבענייננו." אספקט נוסף של הפגיעה טמון בעובדה כי התכנית אף איננה מבטיחה תנאי מחיה ראויים ומקיימים. התכנית נערכה ללא שיתוף האוכלוסייה ובלא הסכמתה ולא בכדי התקבלה תוצאה תכנונית כה עגומה.

לבסוף התבקשה הוועדה המחוזית לדחות את התכנית, ולהורות על קידום פתרון של מגורי קבע, ראויים, הולמים, מקיימים, צודקים ומוסכמים על לתושבי אום אלחיראן.