מרכז עדאלה הגיש ליועמ"ש מנדלבליט נייר עמדה: חוק הטרור הינו בלתי-חוקתי
עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, הגיש נייר עמדה ליועמ"ש אביחי מנדלבליט, בו נטען כי חוק הטרור, שאושר ע"י מליאת הכנסת ב- 15.6.16, הינו בלתי-חוקתי ועל כן יש לפעול לביטולו או שינויו באופן מהותי. עו"ד נדים שחאדה ועו"ד פאדי ח'ורי מעדאלה התייחסו בפנייתם לשורה של סעיפים מרכזיים בחוק אשר עלולים להפר באורח חמור זכויות אדם של פלסטינים אזרחי ישראל ופלסטינים תושבי ירושלים המזרחית:
- הגדרות רחבות ועמומות של "ארגון טרור", "חבר בארגון טרור" ו-"מעשה טרור" בפניית עדאלה נטען כי ההגדרות של "ארגון טרור" ו-"חבר בארגון טרור" אינן חוקתיות. "החוק מאפשר הכרזה על ארגונים הקשורים בארגוני טרור מוכרזים, גם כאשר פעילותם השוטפת של 'ארגוני מעטפת' אלה, אינה קשורה כלל למעשים שיש להם זיקה לאלימות...ארגוני המעטפת הנ"ל יכולים, למשל, להיות ארגונים הומניטריים שפועלים בתוך האוכלוסייה האזרחית בזמן מלחמה ואין בין פעילותם לבין עידוד אלימות ולא כלום, ובכל זאת, לפי ההגדרה שבחוק, בסיטואציות מסוימות יהא זה אפשרי להכריז עליהם כארגוני טרור על כל המשתמע מכך.
באשר להגדרה של “מעשה טרור”, נטען בנייר העמדה כי בחוק נקבע תנאי ראשון להגדרת "מעשה טרור" על בסיס מניע, אשר לא ברור כיצד הוא מוגדר: "המחוקק משתמש כבר בתנאי הראשון, תנאי המניע, במונחים ערטילאיים, רחבים ביותר ואינם ברורים דיים בכדי שיקבעו נורמה משפטית פלילית - כגון מניע אידאולוגי, לאומני, מדיני או דתי. מונחים אלה לא מוגדרים מבחינה משפטית, לא בחוק דנן ולא בכל חוק אחר, ולא ברור מהי הכוונה המדוייקת מאחוריהם. על כן לא ברור מתי בדיוק ייחשב בעיני המדינה מעשה כמעשה עבירה שנעשתה מתוך מניע כזה או אחר לפי ההגדרה הנ"ל. השימוש במונחים אלה מקנה למדינה סמכות רחבה ביותר להחליט באופן רחב ביותר ושרירותי מתי עבירה פלילית מסוימת הופכת ל'מעשה טרור'. יוצא אפוא שכל מחאה פוליטית לגיטימית של הציבור הפלסטיני בישראל, אם זה נגד הכיבוש או נגד כל פעולה צבאית כנגד הפלסטינים או נגד מציאות חייהם במדינה יכולה להיתפש על פי חוק זה כפעולות לא חוקיות."
- אכיפה בניגוד לעקרונות הפליליים ועקרונות חופש הביטוי
עורכי הדין שחאדה וח'ורי טענו כי "החוק מרחיב את סל העבירות שנתפשות כעבירות טרור, וכולל בו עבירות ביטוי מובהקות, ובכך פוגע גם בחופש הביטוי החוקתי וגם מעמיד בשורה אחת תחת המטרייה של 'טרור' עבירות שיש בצידן נזק רציני ומוחשי ועבירות שהנזק הכרוך בהן לאינטרס המוגן הוא, במקרה הטוב, שולי". באשר לעבירות ביטוי, נטען בנייר העמדה כי החוק ממשיג בצורה עמומה ביותר עבירות ביטוי כגון דברי שבח, תמיכה או אהדה ביחס ל"ארגוני טרור": "למשל, לנוכח ההכרזה על הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת, שעם כניסתו של חוק המאבק בטרור לתוקף, יראוה כהכרזה קבועה על התנועה האיסלאמית כארגון טרור...יוצא כי כל מחאה נגד ההחלטה האמורה, או כל הכרזה אחרת, יכולה להתפרש כהבעת תמיכה או הזדהות עם הארגון המוכרז באופן שמעמיד את היחיד בסכנה של העמדה לדין בגין תמיכה בארגון טרור", עבירה אשר דינה הוא מאסר של שלוש שנים.
- החמרת הענישה באופן לא מידתי
בנייר העמדה צוין כי החוק קובע עקרון החמרה אשר יוצר מצבים אבסורדיים של אי-צדק ואיפה ואיפה: "לפי סעיף 26 לחוק, מי שבין היתר לא פועל באופן סביר למנוע עבירה מסוג פשע שהיא מעשה טרור, דינו מאסר שלוש שנים, וזאת להבדיל מהעבירה הרגילה של אי מניעת פשע בסעיף 262 לחוק העונשין, שהעונש בצידה הינו שנתיים בלבד. כידוע, תכליתה של הפללת אי מניעת פשע בד"כ היא למנוע את הנזק שיכול להיגרם כתוצאה מביצוע העבירה. כפי שניתן לראות מההבחנה בעונש בין שני הסעיפים האלה מחדלו של הנאשם למנוע את התקיפה במקרה מסוים נתפש בעיני החוק חמור יותר ממחדל למנוע תקיפה אחרת, כשההבדל היחיד בין שני המקרים הוא המניע של התוקף ולא האובייקט הפיזי החברתי המוגן. לשוני בהתייחסות אין כל הצדקה תכליתית."
- הוראות מיוחדות לגבי עצורים בעבירת ביטחון חמורה
עורכי הדין שחאדה וח'ורי טענו בפנייתם ליועמ"ש כי ההסדרים שנקבעו בחוק "מתעלמים מעקרונות היסוד של המשפט הפלילי, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות החשודים כפי שאלה עוגנו ופותחו בפסיקות בית המשפט העליון, בייחוד לאחר קבלת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לרבות הזכות להליך הוגן, הזכות לחירות, הזכות לגישה לערכאות, הזכות להיוועצות עם עו"ד, הזכות לשוויון, וכן זכות העצור להיות נוכח בהליכי מעצרו."
באשר לזכות לגישה לערכאות צוין כי החוק "מאפשר להשהות הבאת עצור בפני שופט עד 96 שעות, מאפשר קיומם של דיוני מעצר, הליכי עיון חוזר וערר בהעדרו של החשוד ללא נוכחותו ואף לא להביא לידיעתו את ההחלטות בעניינו... קיום החקירות ודיוני המעצרים במתכונת החוק מהווה קרקע פורייה להתנהלות בלתי חוקית בחקירה שיכולה להסתיים בהודאות שווא שחולצו מפיהם של חשודים בעת שהיו במצב בידוד ממושך, תחת לחצים והרחק מעיניו הפקוחות של בית המשפט."
בנוסף על כך, החוק מאריך את תקופת המעצר המקסימאלית ביחס לחשודים בעבירות ביטחון: חוק המעצרים קובע, כי אם ציווה שופט על מעצרו של חשוד בנוכחותו, לא תעלה תקופת המעצר על 15 ימים. לעומת זאת, סעיף 47 ל'חוק הטרור' מותח את התקופה בה ניתן להאריך את מעצרו של עצור בעבירות ביטחון עובר להגשת כתב אישום על ידי שופט. החוק מסמיך את שופט המעצרים להאריך את המעצר ב-20 ימים, ולהאריך תקופות אלה מעת לעת ב-15 ימים נוספים. עורכי הדין שחאדה וח'ורי טענו כי "הסדר זה מאריך את התקופה בה ניתן לחקור חשוד במעצר ללא ביקורת שיפוטית. ביקורת שיפוטית תכופה חשובה היא על מנת לקיים פיקוח יותר הדוק על החקירה ובכך להגן על חירותו של האדם, על כבודו ועל שלמות גופו. תכליתו של הסדר זה איננה ראויה כלל ועיקר...מאחר והיא מקדמת תכלית פסולה ממש המבקשת להרחיק את החשוד מעיני בית המשפט מתוך תפיסת הביקורת השיפוטית כמכשול בפני החקירה."
באשר לקיום דיוני מעצר ללא נוכחות העצור, צוין בנייר העמדה כי חוק המאבק בטרור מסמיך את בית המשפט לנהל דיון בהארכת מעצרו של חשוד בעבירת ביטחון, דיון מקדמי בשאלת קיומה של עילה לעיון חוזר, וכן דיון בערר על החלטה בהארכת מעצר, ללא נוכחות העצור, אם השתכנע כי קיימת בהפסקת החקירה והבאת העצור לדיון בבית המשפט אפשרות קרובה לוודאי לסיכול של מניעת פגיעה בחיי אדם. בנוסף לכל אלה, החוק מסמיך את בית המשפט להורות על אי הבאת ההחלטה שנתקבלה בהיעדרו של העצור לידיעתו.
עורכי הדין שחאדה וח'ורי כתבו כי "שורת הוראות אלה פוגעת פגיעה אנושה בזכותו של העצור – וזכות יסוד חוקתית היא – להיות נוכח בהליכי מעצרו, כפי שזו השתרשה בפסיקת בית המשפט העליון... בעניין פלוני, קבע בית המשפט העליון כי קיום דיונים במעצר ללא נוכחותו של העצור הנו בלתי חוקתי."
- ראיות חסויות ופגיעה בזכות בגישה לערכאות
בנייר העמדה שהוגש ליועמ"ש נטען כי "חוק המאבק בטרור קובע בצמתים שונים סמכויות נרחבות לשימוש במידע חסוי שאינו נחשף לעיני בעל העניין...כך למשל, בית המשפט רשאי לסטות מדיני הראיות ולהסתמך על ראיות חסויות בהליך שיפוטי שנוגע להחלטת שר הביטחון להורות על תפיסה מינהלית או חילוט של נכסים מסוימים על פי סמכויותיו בחוק." בדוגמא נוספת שהביאו עורכי הדין שחאדה וח'ורי החוק מאפשר לוועדה המייעצת – ועדה בעלת אופי שיפוטי ושורה של סמכויות עצמאיות וסמכויות ייעוץ למקבלי החלטות אחרים ביחס לנושא ההכרזה על גופים כארגוני טרור – לקבוע חיסיון לגבי המידע שהוצג לפניה אם יש בו כדי לפגוע באינטרסים שלמדינה עניין בשמירה עליהם. בכך, הסעיף "מתיר קבלת הכרעות בעלות אופי שיפוטי על יסוד מידע חסוי, פוגע בעקרונות יסוד של המשפט הפלילי ומעניק, הלכה למעשה, פטור למדינה המאשימה מלהוכיח את החלק העובדתי שביסוד כל עבירה פלילית."
לאור כל האמור לעיל, דרש מרכז עדאלה מהיועמ"ש מנדלבליט כי יפעל לביטול החוק או יערוך בו שינויים מהותיים.
