מרכז עדאלה ומרכז אלמיזאן הגישו ערר על החלטת הפצ"ר שלא לחקור את ההתקפה בסמוך לבית ספר אונר"א ברפיח במהלך "צוק איתן"
מרכז עדאלה ומרכז אלמיזאן לזכויות אדם הגישו ערר ליועמ"ש אביחי מנדלבליט, על החלטת הפצ"ר לסיים את הטיפול באירוע הפגיעה בסמוך לבית הספר של אונר"א ברפיח במהלך "מבצע צוק איתן". ביום 3.8.2014 תקף חיל האוויר של הצבא הישראלי אופנוע בסמוך לבית הספר, אשר שימש באותה עת מקלט חירום עבור כ-3,000 אזרחים. כתוצאה מהתקפה זו, נהרגו 14 אזרחים, ביניהם 8 ילדים ונפצעו לפחות 30 אזרחים. ביום 24.8.16 הודיע הפצ"ר כי הוחלט לסיים את הטיפול באירוע הנדון ללא פתיחה בחקירה פלילית וללא נקיטת צעדים נוספים כלפי המעורבים באירוע.
עו"ד מונא חדאד ממרכז עדאלה טענה בערר כי במקרה זה בוצעו הפרות חמורות של דיני הלחימה העולות כדי פשע מלחמה. "ההחלטה לתקוף את האנשים אשר רכבו על האופנוע מעידה על הפרה בוטה של עקרון ההבחנה והכללים הנגזרים ממנו והאוסרים על פגיעה מכוונת באזרחים ובאובייקטים אזרחיים." עו"ד חדאד הדגישה בערר כי אונר"א שלחה עדכונים והייתה בתיאום עם הצבא הישראלי אשר ידע כי מדובר במתחם המשמש מחסה לאזרחים אשר נאלצו להתפנות מבתיהם, אך למרות זאת הוחלט לתקוף בסמוך לבית הספר בו שהו אלפי אזרחים, ובשכונה מאוכלסת בצפיפות. עובדות אלה היו מספיקות בכדי למנוע את ההתקפה. מכאן, יש הפרה בוטה לעקרון ההבחנה וההתקפה נחשבת להתקפה ישירה נגד אזרחים." יתרה מזו, עו"ד חדאד ציינה כי מעדויות ותצהירים שנגבו לאחר האירוע עולה כי בניגוד לנטען ע"י גורמי הצבא, שני הרוכבים (ולא שלושה) על האופנוע לא היו פעילים צבאיים.
בנוסף על כך, נטען בערר כי ההתקפה שבוצעה הפרה את עקרון המידתיות הקבוע בחוק הבינלאומי: "במקרה דנן ההתקפה בוצעה בשכונה בה שהו אלפי אזרחים, ובבית הספר של אונר"א לבדו שהו כ-3,000 אזרחים. עובדה זו הייתה אמורה למנוע את ההתקפה שכן הנזק הנלווה ללא ספק יהיה מופרז. מה גם שאותם אזרחים לא נכחו ליד מטרה צבאית ולא היו בקרבת מטרה צבאית והצבא הישראלי החליט לתקוף במקום הומה אנשים וליד בית הספר של האו"ם בחימוש שהשפעתו ורסיסיו מגיעים למרחק של 20 מטרים. חימוש זה כוון נגד אופנוע אשר היה בתנועה ומסלולו לא היה ידוע לצבא הישראלי. התקפה מעין זו, 5 מטרים בלבד מבית הספר, הינה בהכרח בלתי מידתית."
באשר להחלטתו של הפצ"ר שלא לפתוח בחקירת האירוע, טענה עו"ד חדאד כי "אף מבלי לחלוק על עובדות האירוע כפי שנטענו על ידי הצבא הישראלי, אסור היה להתקפה זו להתבצע. עמדתו של הפצ"ר לפיה פעילות הצבא 'לא מעוררת חשד סביר לביצוע עבירה פלילית' מצביעה על פרשנות שגויה של המשפט הבינלאומי ההומניטארי ויישום לא נכון ומוטעה של דיני הלחימה וכי בפועל אין כל כוונה לחקור ולהעמיד לדין האחראים להריגתם של אזרחים".
באשר לאופי הבדיקה שניהל הפצ"ר, טענה עו"ד חדאד כי מדובר בהליך אשר אינו עומד בדרישות המשפט הבינלאומי אשר על הליך הבדיקה לעמוד בהן: עצמאות, ללא משוא פנים, אפקטיביות, מהירות ושקיפות: "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי אותם הגופים הצבאיים המעורבים בלחימה הם אותם הגופים אשר אמורים לבצע בדיקה ולהחליט על פתיחה בחקירה לאירוע מסוים. הפצ"ר עצמו ממלא תפקיד כפול – הוא מעניק ייעוץ משפטי לצבא לפני ובזמן המבצעים הצבאיים, ובתום הלחימה הוא האמור להחליט אם לפתוח בחקירה פלילית או לא. מצב כזה הוא הפרה בוטה לדרישה לעצמאות והמקרה דנן הוא אחד הדוגמאות המעוררים חשד למשוא פנים בעת קבלת החלטה באם לפתוח בחקירה או לא." בנוסף, צוין בהקשר זה כי "על אף שקיימות עדויות רבות בנוגע לזהותם של האנשים אשר רכבו על האופנוע ועדויות בקשר לנסיבות האירוע, לא ידוע ולא נטען כי הפצ"ר ו/או מנגנון הבירור המטכ"לי גבו עדויות של גורמים אשר היו עדים לאירוע ואינם שייכים לכוחות הצבא הישראלי. בכך יש הפרה לעקרון האפקטיביות ויסודיות."
לאור כל האמור לעיל, ביקשו מרכז עדאלה וארגון אלמיזאן לזכויות אדם כי היועמ"ש יבטל את החלטת הפצ"ר לסיים את הטיפול באירוע ויורה על פתיחה בחקירת האירוע הנדון.
