עתירה נגד המדיניות המונעת מתושבי עזה שהגישו תביעות נזיקין נגד כוחות הביטחון להיכנס לישראל
מניעת הכניסה גורמת למחיקת תביעותיהם של העותרים. עדאלה דורש לקבוע קריטריונים ברורים שיסדירו את כניסת תושבי רצועת עזה במקרים מסוג זה
ביום חמישי 27 בספטמבר 2012 עתר מרכז עדאלה לבג"ץ נגד מדיניות משרד הביטחון ומשרד הפנים, המונעת מתושבי רצועת עזה שהגישו תביעות נזיקין נגד כוחות הביטחון ועדים מטעמם להיכנס לישראל לצורך השלמת הליכים משפטיים. בעקבות המניעה דבר מסולקות התביעות והתובעים מחויבים בהוצאות כבדות. בעתירה דרש עדאלה להתיר את כניסתם של העותרים ושל כל מי שהגישו תביעות דומות, ולקבוע קרטריונים ברורים וכתובים המסדירים את כניסת תושבי רצועת עזה במקרים מסוג זה. את העתירה הגישה עו"ד פאטמה אלעג'ו מעדאלה בשמם של ארבעה ניזוקים שהגישו תביעות נגד ישראל, עדים מטעמם, עורכי דין תושבי עזה, ארגון אלמיזאן לזכויות אדם והמרכז הפלסטיני לזכויות האדם מעזה, וכן רופאים לזכויות אדם (ישראל) ומרכז עדאלה, נגד שר הביטחון, שר הפנים, ראש מינהלת התיאום והקישור ועוד 14 בעלי תפקידים הנוגעים לעניין.
בעתירה הדגישה עו"ד אלעג'ו כי בג"ץ, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, קבע בעתירה קודמת של עדאלה כי נפגעי כוחות הביטחון זכאים להגיש תביעות נזיקין בבתי המשפט בישראל. ואולם מאז ניתן פסק דין עקרוני זה הטילו הרשויות בישראל על התובעים ועל עדים מטעמם איסור גורף להיכנס לישראל, ובכך הן מונעות מהם להגיש תצהירים חתומים כדין, להתייצב לבדיקות רפואיות בפני מומחים ישראלים או להתייצב לדיונים ולהיחקר על תצהירי העדות הראשית מטעמם. גם עורכי הדין הישראלים מנועים באופן גורף מלהיכנס לעזה ולהיפגש עימם. התוצאה של מדיניות זו היא מחיקת התביעות הללו ודחייתן.
מר מאהר אסמעיל אבו דקה, אחד העותרים תושבי רצועת עזה, נפגע מירי של הצבא. כתוצאה מהירי התרסקו עצמות הברך שלו. אבו דקה הגיש תביעת נזיקין נגד כוחות הביטחון בבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר שנקבע מועד לדיון בתביעה הגיש עורך דינו בקשה להתיר לו ולעדים מטעמו להיכנס לישראל כדי להתייצב לישיבת בית המשפט, אך הבקשות ו נתקלו בסירוב גורף, למרות צווי בית המשפט הדורשים מהעדים להתייצב לדיון. בית המשפט סירב גם לבקשת עורך הדין של התובע לקיים את הדיונים בתיק במעבר הגבול בין רצועת עזה לישראל או אפילו באמצעות ועידת וידיאו או בכל דרך אחרת שתאפשר את המשך ההליך המשפטי.
בעתירה הובאו דוגמאות מעשרות תיקים, חלקם תלויים ועומדים בבתי המשפט כבר שנים רבות וחלקם הוגשו מחדש לאחר שנמחקו בעבר, המראים שהמדינה עושה כבר שנים ארוכות כל שלאל ידה כדי לסכל את התביעות ולסלקן באמצעות מניעת כניסת העדים מרצועת עזה. באחד התיקים הגדילה המדינה לעשות והרשתה רק לעדים מטעמה להיכנס לישראל לישיבת ההוכחות, אך סירבה לאפשר את כניסתם של עדי התביעה.
בעתירה צוין כי מניעת הכניסה לישראל איננה המכשול היחידי העומד בפני תושבי רצועת עזה המבקשים להגיש תביעות נזיקין בישראל. תושבים אלה נדרשים להגיש הודעה בכתב לרשויות בישראל על כוונתם להגיש תביעה בתוך 60 יום מהאירוע, ולהגיש תביעה בבית משפט בתוך שנתיים מיום האירוע. אם התובע לא עומד בדרישות נדחית תביעתו בגין התיישנות. דרישה זו קשה במיוחד למי שנפגעו בגופם או שביתם נהרס, ולכן לוקח להם זמן רב להשתקם ולחשוב על תביעות נזיקין. מכשול נוסף הוא סכומי הכסף הגבוהים שהתובעים נדרשים להפקיד כערבות בקופת בית המשפט לפני תחילת המשפט, במידה שתביעתם תידחה והם יחויבו בהוצאות משפט. בתביעה בעניינה של משפחת אלסאמוני, למשל, בגין הריגתם של עשרות אזרחים ופציעתם של עשרות אחרים, הועמד סכום הערובה להבטחת הוצאות המדינה על יותר ממיליון ש"ח.
עו"ד אלעג'ו הדגישה בעתירה כי מדיניות המונעת את כניסתם של תובעים תושבי רצועת עזה ועדיהם לתחומי המדינה כדי להשלים הליכים משפטיים מהווה פגיעה קשה בזכות היסוד של התובעים לקבלת סעד מן המערכת השיפוטית בגין הפגיעה בזכויותיהם החוקתיות, ובכך נפגעת זכותם לגישה לערכאות ועצם זכותם לחיים ולשלמות הגוף.
חובת הפיצוי והזכות לסעד של נפגעי כוחות הביטחון מבוססת לא רק על המשפט הישראלי, אלא גם על המשפט הבינלאומי המנהגי וההסכמי שמדינת ישראל מחויבת על פיהם. המשפט ההומניטרי כולל הוראות מפורשות בדבר חובתו של צד לעימות מזוין לפצות את מי שניזוק כתוצאה מהפרת הוראותיו בגין הנזקים שנגרמו לנפגע, וכן מנוגדת להצהרות של מדינת ישראל בפורומים זרים ובינלאומיים במסגרת תביעות של תושבי רצועת עזה המתנהלות בחו"ל, ולפיהן בתי המשפט בישראל ולא בתי משפט זרים הם-הם הפורום המתאים למתן סעד אפקטיבי לתושבי רצועת עזה, וכי הנפגעים זכאים להגיש את תביעותיהם בישראל ולקבל פיצויים מהמדינה.
