חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם

חוק החרם", שאושר ב-11 ביולי 2011, אוסר על אזרחי ישראל ועל ארגונים ישראליים לקרוא לחרם או להשתתף בקריאה לחרם אקדמי, כלכלי או תרבותי על מוסדות ישראליים או על התנחלויות ישראליות לא-חוקיות בגדה המערבית. החוק מאפשר להגיש תביעות אזרחיות נגד כל אדם הקורא להטיל חרם, ומייצר "עוולה אזרחית" או נזק חדשים. בנוסף, החוק אוסר על אנשים הקוראים לחרם להשתתף במכרזים ציבוריים. החוק מאפשר לבטל הקלות מס והטבות כלכליות אחרות הניתנות על ידי המדינה לעמותות ישראליות, וכן למוסדות אקדמיים, תרבותיים ומדעיים המקבלים מימון מהמדינה, אם הם קוראים להטיל חרם על ישראל או מעורבים בחרם. בית המשפט יכול לפסוק כי יש לפצות או לחייב בנזיקין כל אדם או מוסד שקורא לחרם, גם אם לא הוכח שבפועל נגרם נזק בגלל החרם. יתרה מזו, החוק קובע כי אפשר לבטל הטבות שהמדינה נותנת לעסקים ישראליים, אם יכריזו בפומבי שלא יקנו חומרי גלם או סחורות שמיוצרות בשטחים הכבושים. באופן זה החוק מצמצם במידה ניכרת את חופש הביטוי ופוגע בהתנגדות פוליטית לא אלימה לכיבוש. במרס 2012 הגישו עדאלה והאגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ בשמם ובשם ארגוני זכויות אדם מובילים בישראל וארגונים פלסטיניים הנפגעים מהחוק. בדצמבר 2012 הוציא בית המשפט העליון צו על תנאי כנגד החוק והורה למדינה לנמק מדוע לא יבוטל.