נייר עמדה: "תכניות למגורים זמניים לאוכלוסייה הבדואית בנגב"

רשויות המדינה פועלות לפנות באופן מהיר אלפי תושבי מהכפרים הלא מוכרים אל מחנות עקורים כדי לקדם "תכניות פיתוח". מרכז עדאלה מתנגד לתכניות בהיותן פסולות ערכית וחוקית, ובשל השלכותיהן ההרסניות על התושבים ועל היישובים.

ביום הבינלאומי לזכויות האדם, ב-10.12.2019 פרסם עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, נייר עמדה חדש העוסק בשתי תכניות מתאר שנידונו בחודשים האחרונים בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה – מחוז דרום, שכותרתן "תכניות למגורים זמניים לאוכלוסייה הבדואית".

 

נייר העמדה נועד להבהיר את השלכותיהן של התכניות על האוכלוסייה הבדואית הפלסטינית בנגב, הסכנות הטמונות בהן והדרך בה הן פוגעות בזכויות אדם של האזרחים הבדואים הפלסטינים. המטרה המוצהרת של תכניות המגורים הזמניים היא ליצור מתחמי מגורים זמניים על מנת לאפשר העתקה מידית של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים, היכן שהם מתגוררים עשרות שנים וחלקם אף מלפני קום מדינת ישראל, למבנים זמניים - יבילים או פריקים - לתקופה של 3 שנים עד 6 שנים. זאת כדי לאפשר יישום של תכניות פיתוח שונות ללא עיכובים, שכן טרם הוצגו פתרונות מגורים לתושבי הכפרים שבכוונת המדינה לפנות לצורך קידומן.

 

מרכז עדאלה מפרט בנייר העמדה את ההשלכות ההרסניות הן על התושבים של הכפרים הלא מוכרים, והן על היישובים המוכרים בהן יקומו על פי התכניות אותן מחנות עקורים. כמו כן סוקר נייר העמדה את הסיבות לפיהן פסולות התכניות מבחינה ערכית וחוקית, שכן במרכזן הדאגה לפינוי שטחים ולא לאדם המפונה מהם.

 

לקריאת נייר העמדה המלא

 

הודעות קודמות לעיתונות

דיון בהפקדת תכנית מתאר למחנות מעבר לאוכלוסייה הבדואית שתגורש מכפרים לא מוכרים בנגב 04/10/2019

עדאלה: הרשות להתיישבות הבדואים מכריזה על תכנית לטרנספר גזעני 29/01/2019