ישראל מאלצת מרצים זרים לעזוב אוניברסיטאות בגדה המערבית

ישראל מסרבת להנפיק אישורי עבודה למרצים זרים העובדים באוניברסיטאות פלסטיניות בגדה המערבית, ומחריפה מדיניות אשרות נוקשה, המאלצת מרצים לנטוש את תלמידיהם ולעזוב את הארץ. נהלי צבא עמומים ושרירותיים מותירים מרצים מרחבי העולם ואת בני משפחותיהם באי-וודאות מתמדת וחשופים לגירוש בכל רגע.

אוניברסיטה בגדה המערבית יחד עם שני ארגוני זכויות אדם פלסטינים נכנסים כעת לפעולה משפטית.

אחרי שלוש שנים אקדמיות רצופות, בהן הגבירה ישראל את מאמציה לאלץ את המרצים הבינלאומיים לעזוב את הגדה המערבית, מבקשות אוניברסיטת ביר זית, והארגונים אל-חאק ועדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, לעצור באופן מיידי מדיניות זו הפוגעת בחופש האקדמי של מוסדות להשכלה גבוהה פלסטיניים ומבודדת אותם. על אף שאוניברסיטת ביר זית פועלת תחת כיבוש הצבא הישראלי, אין לבטל את זכותה לממש את החופש אקדמי שלה כראות עיניה.

(קמפוס אוניברסיטת ביר זית. תצלום: יח”צ) 

במכתב שנשלח ב-30.4.2019, אל שר הפנים אריה דרעי, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי שרון אפק ומתאם הפעולות בשטחים, כמיל אבו רוקון, דרשו אוניברסיטת ביר זית, אל-חאק ועדאלה:

• לבטל את המגבלות המונעות את כניסתם של מרצים זרים לגדה המערבית לצורך העסקתם ע"י אוניברסיטת ביר זית.
• להימנע מהגבלות שרירותיות על שהייתם או הארכת שהותם של המרצים הזרים.
• להורות על פרסום נוהל המסדיר באופן ברור וראוי את סוגיית מתן היתר כניסה והארכת שהייה למרצים מחו"ל בגדה המערבית, כפי שהוא המצב לגבי כל אוניברסיטה בעולם.

(מרצה באוניברסיטת ביר זית. תצום: יח”צ)

הנתונים

בעוד שרק הרשויות הישראליות יכולות לספק נתונים מלאים אודות מתן אשרות שהיה משך השנים, עד 2017 מספר מקורות כבר אישרו כי ישנה מגמת החמרה בשיעור סירוביה של ישראל להאריך אשרות, כמו גם בהצבת תנאים חדשים לקבלתן. קמפיין "הזכות להיכנס" הפלסטיני (Right to Enter), אשר עקב במשך עשור אחר נושא מתן האשרות ותהליכי הנפקתם, מצביע על עלייה חדה במספר מקרי הסירוב להארכת אשרות ועל הקשחה של ההגבלות מאמצע 2016.

כך למשל, הקונסרבטוריון הלאומי למוסיקה ע"ש אדוארד סעיד, המשויך אף הוא לחבר הנאמנים של אוניברסיטת ביר זית, מדווח על עלייה של 200 אחוזים במקרים בהן סורבו בקשות אשרות שהייה בשנתיים האחרונות בלבד: בשנת הלימודים 2017-2018, לארבעה מתוך 20 מרצים זרים סירבו הארכת ויזה או כניסה בגבול. ב- 2018-2019 שמונה מתוך 19 חברי סגל לא קיבלו הארכה או שסורבה כניסתם.

בין 2017-2019, נאלצו ארבעה מרצים זרים במשרה מלאה בביר זית, לצד עוד שלושה במשרה חלקית העובדים במוסד, לעזוב את הארץ ולא יכלו להמשיך ללמד עוד, משום שישראל סירבה לחדש את אשרות השהייה שלהם. ב-2019, ישראל סירבה כניסתם של שני מרצים עם חוזי העסקה באוניברסיטת ביר זית. אף חבר סגל זר, מלבד אלה המועסקים ישירות על ידי תכניות הממומנות בידי ממשלות זרות, לא קיבל אשרת שהייה לכל אורכו של השנה האקדמית 2018-1019. נכון לשעת פרסום הודעה זו, שישה מרצים במשרה מלאה החתומים על חוזים לשנה האקדמית החולפת, אינם מחזיקים אשרת שהייה תקפה; חמישה נוספים, כולל ראש מחלקה, שוהים כעת בחו"ל ואין כל אינדיקציה באשר ליכולתם לשוב ולקבל אשרות הנחוצות להם כדי ללמד בשנת הלימודים הבאה. למעלה מ-12 חוגים ומחלקות עלולים לאבד חברי סגל בשנת הלימודים הקרובה כתוצאה ממדיניות ישראל.

נשיא אוניברסיטת ביר זית, עבד אללטיף אבו אלהיג'א הוסיף: "מניעת זכותנו לקיים קשרים אקדמיים בינלאומיים היא חלק מהמאמץ המתמשך של הכיבוש הישראלי לפגוע במוסדות הפלסטיניים להשכלה גבוהה, וההחרפה האחרונה בהטלת מגבלות על מתן וויזות, היא רק צעד אחד מתוך מדיניות ישראלית שיטתית וארוכת שנים לחתור תחת עצמאותם ועצם יכולתם להתקיים של המוסדות הפלסטיניים להשכלה גבוהה".

(פשיטה על אוניברסיטת ביר זית ב-2014. תצלום: סאמר נזאל – באמצעות יח”צ ביר זית)

האוניברסיטאות הפלסטיניות תחת כוונת

אוניברסיטת ביר זית איננה היחידה: אוניברסיטאות ברחבי הגדה המערבית ומזרח ירושלים נפגעות ממדיניותה של ישראל.

דו"ח של משרד החינוך הפלסטיני מפברואר 2018, מצא כי למעלה ממחצית המרצים והסגל הזר (32 מתוך 64) בשמונה אוניברסיטאות דיווחו בשנתיים החולפות, על דחיית בקשות חדשות או להארכת ויזה, או על סירובה של ישראל לאפשר להם להיכנס לגדה המערבית. מרצים אלה, רבים מהם פלסטינים המחזיקים בדרכונים זרים, הם אזרחים ממדינות שונות, ובהן הולנד, צרפת, גרמניה, הודו וירדן, מרביתם מארה"ב וממדינות האיחוד האירופי.

במשך השנתיים האחרונות, ישראל מחמירה את ההגבלות שהיא מטילה על מרצים זרים, ובכלל זה: איסורי כניסה לגדה המערבית; סירוב לאשר הארכת אשרות; עיכובים בטיפול בבקשות הארכה גם לאחר סיום תוקפה של האשרה המדוברת; מתן אשרות לתקופות קצרות במיוחד, בין שבועיים לשלושה חודשים, וזאת באופן שרירותי; הגבלת האשרה לגדה המערבית בלבד, עם רשות כניסה אך ורק דרך מעבר אלנבי ולא דרך נתב"ג; וכן הצבת דרישה להפקדת ערובות גבוהות לעיתים עד לסכום של 80,000 ₪.

מבלי שישראל תנפיק היתרי עבודה, וללא כל דרך להבטיח קבלת אשרות כניסה או שהייה, אין למרצים זרים כל דרך להבטיח כי יוכלו לנסוע אל אוניברסיטאות שגיוסו אותם, להמשיך ולשהות בהם במהלך שנת הלימודים, או לשוב אליהם מנסיעות לחו"ל מסיבות אישיות או מקצועיות.

להגבלות הישראליות הללו יש השלכות חמורות הן על ביר זית והן על הציבור הפלסטיני כולו, שכן בידוד האוניברסיטה ממוסדות אקדמיים ברחבי העולם פוגע גם באיכות החינוך שהוא יכול להציע לעם הפלסטיני.

מדיניות ישראל אינה חוקית

על פי דירוג QS של אוניברסיטאות בעולם, אוניברסיטת ביר זית נמצאת בשלושת האחוזונים העליונים של ציוני האוניברסיטאות בעולם. ואולם, ציונים אלה מבוססים על מספר מפתחות, בין היתר על פי שיעור התלמידים והמרצים הזרים שבהם. בשל מניעת העסקת סגל בינלאומי בביר זית, ישראל פוגעת גם ביכולתה של האוניברסיטה לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים.

(מעבדה באוניברסיטת ביר זית. תצלום: יח”צ)

מדיניות ישראל ביחס למרצים הזרים מפרה את החוק הישראלי ואת הדין הבינלאומי. המדיניות מגבילה את חרותה של האוניברסיטאות להרחיב את תחומי המחקר והלימודים שהם מציעים לסטודנטים פלסטינים ובינלאומיים כאחד. באופן הזה ישראל מונעת מאוכלוסייה הפלסטינית הכבושה את הזכות לקבוע עבור עצמם איזה חינוך הם יעניקו. לפי הפרשנות הניתנת לתקנה 43 לאמנת האג הריבונות בענייני חינוך אינה ניתנת להעברה וחייבת להישאר בידי האוכלוסייה הפלסטינית הכבושה.

סמנכ"לית עדאלה, עו"ד סאוסן זהר, אשר חיברה את המכתב לרשויות הישראליות  ציינה: "פלסטינים בגדה המערבית ובעזה, כמו עמים אחרים בעולם, זכאים לממש את זכותם לחופש אקדמי כחלק מזכותם להגדרה עצמית. הכיבוש הצבאי הישראלי אינו יכול למנוע מהפלסטינים לממש זכות זו".

לקריאת המכתב

לקריאת סיפוריהם האישיים של מרצים מאוניברסיטת ביר זית אשר נפגעו ממדיניות ישראל (אנגלית)

(צילום: