חקירת האירוע שבו נהרגו ארבעה ילדים ממשפחת בכר: הצבא הישראלי פתח באש קטלנית מבלי לוודא שמדובר בלוחמים

ההתקפה לא היתה דחופה והצבא הישראלי יכול היה לבדוק, בהתאם לחובה החלה עליו, האם מדובר באזרחים או לוחמים

מרכז עדאלה ומרכז אלמיזאן (עזה) הגישו השלמת טיעונים במסגרת השגות הארגונים על החלטת הפרקליט הצבאי הראשי לסגור את תיק החקירה בעניין ילדי משפחת בכר.  ביום 16.7.2014, במהלך המתקפה הישראלית על רצועת עזה בקיץ 2014 ("מבצע צוק איתן"), תקף חיל הים הישראלי קבוצת ילדים אשר שיחקו על חוף הים באמצעות שלושה טילים. כתוצאה מההתקפות, נהרגו ארבעת הילדים: עאהד עאטף עאהד בכר, בן 10, זקרייה עאהד סובחי בכר, בן 10, מוחמד ראמז עזאת בכר, בן 11, ואיסמעיל מוחמד סובחי בכר, בן 10. שישה אזרחים נוספים, ביניהם ארבעה הילדים ממשפחת בכר נפצעו כתוצאה מהפגיעה.

 

השלמת הטיעונים הוגשה לאחר שחומרי החקירה של מצ"ח הועמדו – באופן חלקי בלבד – לעיון הארגונים, וזאת לאחר סחבת רבה ועיכוב בלתי סביר. בארגונים מציינים כי עברו מעל לשנתיים מיום הגשת ההשגות, ובקשות חוזרות ונשנות מטעמם לקבלת תיק החקירה.

 

עו"ד מונא חדאד ממרכז עדאלה ציינה בפנייה כי מחומרי החקירה עולה שהצבא הישראלי פתח באש קטלנית לעבר הילדים מבלי לוודא לפני כן כי מדובר בלוחמים המהווים מטרה לגיטימית לתקיפה בהתאם לדין הבינלאומי. כך, אחד החיילים מסר בעדותו כי "היחידים שנכנסים לכאן זה דייגים שנעצרים בבוטקה שנמצא שם וגם נתקף במהלך המבצע לפני האירוע והמעגן בזמן הזה יש סגר ימי ואין דייגים במעגן. אנחנו במחקר שלנו תמיד יוצאים מנקודת הנחה שמי שנמצאים שם זה גורמי חמאס בלבד". עדויות נוספות בתיק החקירה מלמדות כי לא נעשתה ע"י הצבא הישראלי כל בדיקה לזיהוי הדמויות בשטח, וזאת בטרם נפתחה אש קטלנית לעבר הילדים.

 

הארגונים טענו בפנייתם כי מדובר בהפרה חמורה של עקרון ההבחנה בשעת לחימה בין לוחמים לאזרחים: "הייתה מוטלת החובה על הצבא הישראלי לנקוט בכל האמצעים האפשריים על מנת לוודא כי האנשים אשר עמדו לתקוף אינם אזרחים. הכניסה למתחם צבאי אינה מספיקה בכדי לתקוף וכל התקפה מעין זה הינה הפרה בוטה לעקרון ההבחנה ולחובות המוטלות על ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי ההומניטארי."

 

בנוסף, ציינה עו"ד חדאד כי ההתקפה לא היתה דחופה והצבא הישראלי יכול היה לבדוק, בהתאם לחובה החלה עליו, האם מדובר באזרחים או לוחמים: "כעולה מהעדויות, לא היו כל חיילים של הצבא הישראלי באזור, ולא היו כל אנשים תחת איום מיידי, ומכאן שלא הייתה כל דחיפות בביצוע ההתקפה והיה ניתן לקבל יותר מידע אודות המטרות בכדי לוודא באם מדובר בלוחמים או לא." במקום זאת, הגורמים האחראים גילו אדישות לפגיעה האפשרית בילדים, והוחלט לתקוף על בסיס הנחות לא בדוקות.

 

באשר לאופי החקירה שהתנהלה ע"י המשטרה הצבאית החוקרת, טענו הארגונים כי תיק החקירה שב ומוכיח שמנגנון החקירה הקיים אינו עומד בדרישות המשפט הבינלאומי ההומניטארי ומפר עקרונות של עצמאיות, העדר משוא פנים, אפקטיביות, יסודיות ושקיפות. כך, חלקים רבים מתיק החקירה נפסלו להעברה לידי מגישי ההשגות, העדויות נגבו מעל ארבעה חודשים אחרי האירוע, וגורמי החקירה, שהם צבאיים בעצמם, לא טרחו לגבות עדויות מפלסטינים ועיתונאים זרים אשר שהו בזירה במהלך ההתקפה.

 

לאור האמור לעיל, דרשו מרכז עדאלה ומרכז אלמיזאן כי חקירת האירוע תיפתח מחדש והמעורבים באירוע יועמדו לדין.  

מסמכים קשורים: