הצהרה משותפת ביום הבינלאומי לתמיכה בקורבנות עינויים, 26 ביוני, 2016
ביום התמיכה הבינלאומי בקורבנות עינויים, 26 ביוני, קוראים שלושה ארגוני זכויות אדם – עדאלה, אל-מיזאן ורופאים לזכויות אדם ישראל, לקהילה הבינלאומית לפעול למיגור העינויים של ילדים תושבי השטחים הפלסטינים הכבושים וההתעללות בהם מצד רשויות מדינת ישראל.
לפני 25 שנה, ב-1991, הצטרפה ישראל לאמנת האו"ם נגד עינויים (CAT), אבל עד היום לא קיים בארץ חוק המגדיר עינויים והתעללות כעבירה פלילית, וישראל ממשיכה בחסינות מלאה לענות אזרחים פלסטינים, אסירים ועצירים, בתוכם גם ילדים, תוך הפרת התחייבותה על פי אמנת האו"ם נגד עינויים.
במאי 2016, בין השאר הודות לפעילות של שלושת הארגונים, פרסמה ועדת האו"ם נגד עינויים יותר מ-50 המלצות למיגור ההפרות של אמנת האו"ם נגד עינויים שישראל מבצעת. אחדות מאלה שוועדת האו"ם מבקשת להתמודד אתן משתקפות בסיפוריהם של שלושה ילדים פלסטינים, להלן.
מוחמד הוכה קשות והתאכזרו כלפיו במעצר
בספטמבר 2015, חצה מוחמד (בן 14) את גדר הגבול בין עזה לישראל, אחרי שגילה שהתיל נחתך ומהצד השני התקבצו כמה מפגינים. עד מהרה הקיפו ג'יפים של צה"ל את הקבוצה וירו לעברה. השוטרים דרשו ממוחמד להתפשט וכשסירב הם בעטו בו, איימו להורגו והפשיטו אותו בכוח. עשר דקות המשיכו החיילים לבעוט במוחמד ולהכותו, בין היתר בקת הרובה. אחת משיניו של מוחמד נשברה והוא הקיא דם אחרי שהתעלף.
כששב להכרתו, מוחמד מצא עצמו ברכב בדרך למתקן צבאי. כשהגיעו, כיסו את עיניו של מוחמד והורו לו לשבת על הרצפה כשידיו כבולות ורק בגדים תחתונים לגופו. שלושה ימים תחקרו את מוחמד, וניסו לחלץ ממנו הודאה שהוא חבר בהתארגנות צבאית. החוקרים קיללו אותו, בעטו בו והכו אותו, בין היתר במכשיר חד, בעוד חיילים מסתובבים בסמוך ומאזינים למוזיקה. כשישן שפכו עליו חיילים מים קרים להעירו. פעם מוחמד ביקש מים וקיבל יין. במקרה אחר, חייל הורה למוחמד לעשן סיגריה וכשסירב הצמיד החייל את הסיגריה הבוערת לרגלו. המרכז לזכויות אדם אל-מיזאן מייצג את מוחמד. (עדות נמסרה על ידי אל-מיזאן)
מונה – ירו בה, כבלו אותה למיטה בבית החולים ואיימו עליה
באוקטובר 2015, כשהיתה בדרכה הביתה מבית הספר, נורתה מונה (בת 16) בידה השמאלית בידי חיילים. החיילים טענו שהיא ניסתה לדקור עוברי אורח ישראלים, אבל לא נמצא עליה כל כלי חד. מונה נעצרה והופשטה בפרהסיה. רק כעבור כמה שעות נלקחה לבית החולים ואז אושפזה ל-10 ימים. הוריה לא הורשו לבקרה, הרשויות לא יידעו אותם על מצבה הרפואי ועל הניתוח שעברה, ולא אפשרו להם מפגש עם הרופאים עד אשר רופאים לזכויות אדם – ישראל, הגישו בשמם בקשה.
במהלך אשפוזה, נכבלו ידה הבריאה של מונה ושתי רגליה למיטה בכבילה מכאיבה, אפילו בזמן האוכל. היא נחקרה למרות מצבה הרפואי הקשה, שלא בנוכחות עורך דינה או הוריה, כשחוקריה מפעילים עליה לחץ נפשי ומאיימים עליה. ישראלים שעברו במקום צילמו את מונה ואת עצמם על ידה בניגוד לרצונה. אחרים נכנסו לחדרה כשהם צועקים עליה ומקללים אותה ומפחידים אותה מאוד. שוטרים וחיילים שהוצבו לשמור על חדרה לא זאת בלבד שלא מנעו את ההטרדות הללו אלא בעצמם העליבו אותה ואיימו עליה. רופאים לזכויות אדם – ישראל הגישו בקשה לרשויות הישראליות להסיר את כבליה של מונה וכן לפתוח בחקירת המקרה. בקשתם נדחתה. (עדות נמסרה על ידי רופאים לזכויות אדם – ישראל)
מועתז: נורה ונהרג, בגופתו לא בוצעה נתיחה לאחר המוות ושבעה חודשים היא לא נמסרה לקבורה
באוקטובר 2015, מועתז (בן 16) נורה ונהרג בידי שוטר ישראלי בהתנחלות יהודית במזרח ירושלים הכבושה. המשטרה טענה שמועתז ניסה לדקור שוטר, אולם בהעדר תימוכין להצהרה ולאור פעולת השוטר לפני שמסר אותה, יש מקום לפקפק באמיתותה. הריגתו של מועתז ממחישה את המדיניות שרשויות ישראל מקדמות והמשטרה וכוחות הביטחון מוציאים אל הפועל מספטמבר 2015 - "לירות על מנת להרוג". אפשר היה במקום להוציאו להורג בלא משפט לעצור את מועתז או לירות יריית הזהרה באוויר.
שישה חודשים סירבה המשטרה לבצע נתיחה לאחר המוות במועתז או להיענות לדרישת המשפחה להעביר את הגופה אליה לנתיחה עצמאית וקבורה. אביו של מועתז פנה לבית משפט השלום בירושלים ולמחלקת חקירות שוטרים בדרישה לחקור את נסיבות מותו של בנו, וכל פניותיו נדחו. המשטרה הכריזה שתשחרר את הגופה רק אם המשפחה תתחייב לקבור אותה מיד, מה שימנע, כמובן, נתיחה וחקירה בלתי תלויה של נסיבות המוות. התנהגותה של המשטרה העלתה חשדות של ממש שמדובר בניסיון להעלים ראיות על נסיבות הריגתו של מועתז. לבסוף ורק אחרי שעדאלה ואדמיר הגישו שתי בקשות לבית המשפט הגבוה בשם המשפחה, נותחה גופתו של מועתז ושוחררה לקבורה, שבעה חודשים אחרי שנהרג. (עדות שמסר עדאלה)
הסיפורים שהובאו לעיל, שלושה מאלפי מקרים של עינויים שבוצעו בפלסטינים, מתארים עבירות על החוק הבינלאומי בדבר זכויות האדם ואמנת האו"ם נגד עינויים. שלושת הארגונים קוראים לקהילה הבינלאומית לתבוע מישראל להחיל את אמנת האו"ם נגד עינויים ואת ההמלצות שהיא שבה ומגישה לה למיגור העינויים וההתעללות בפלסטינים מסוג אלה שבוצעו כלפי מוחמד, מונה ומועתז. עוד קוראים הארגונים לקהילה הבינלאומית לתבוע מכוחות הביטחון הישראלים ורשויות הכליאה שקיפות ואחריות ולהבטיח שמענים ומתעללים יתנו את הדין ושהפרות דומות לא יישנו.
הארגונים החתומים: עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, המרכז לזכויות אדם אל-מיזאן, ורופאים לזכויות אדם – ישראל (PHR-I)
מיזם במימון האיחוד האירופי – פרויקט משותף לעדאלה, אל מיזאן ורופאים לזכויות אדם – ישראל.
לתוכן ההצהרה המשותפת אחראים עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, המרכז לזכויות אדם אל-מיזאן, ורופאים לזכויות אדם – ישראל (PHR-I) בלבד, ובשום תנאי אין לראותם כמשקפים את עמדת האיחוד האירופי
