למרות התחייבות המדינה בפני בג"צ: אסירים מועברים למרפאות ולבתי משפט בתנאים בלתי-אנושיים

לקראת יום האסיר הפלסטיני, שיצוין ב- 17 לאפריל, פנו מרכז עדאלה, רופאים לזכויות אדם, הוועד הציבורי נגד עינויים והקליניקה לזכויות אסירים באוניברסיטת חיפה, ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין, ולנציב שירות בתי הסוהר, אהרון פרנקו, בדרישה כי שירות בתי הסוהר יפעל בהתאם להתחייבותו בפני בית המשפט העליון בשנת 2009, לשפר את תנאי העברתם של אסירים, כמו גם במהלך המתנתם בתחנות מעבר בדרכם ממקום אחד לשני (בג"ץ 1482/08, עדאלה נ. שירות בתי הסוהר).

מעדויות שמסרו לאחרונה אסירים עולה כי לא חל כל שינוי ביחסן של הרשויות כלפי אסירים במהלך נסיעות ליעדים שונים, ומוכיחות כי נמשכות הפרקטיקות האכזריות, המשפילות והבלתי-אנושיות כלפי אסירים. נסיעות רבות שאמורות לארוך זמן קצר, מתארכות לכדי שעות ארוכות מאד; המושבים ברכבי ה"פוסטה", כלי הרכב שמשמשים את השב"ס לניוד אסירים, עשויים ממתכת, אשר מאד קרים בחורף וחמים מאד במהלך הקיץ, ובכך הופכים את הנסיעה הארוכה לסבל מתמשך;  ואסירים בנסיעות ארוכות מנועים מלאכול או לשתות, ולהתפנות להפסקות בשירותים. 

עו"ד אראם מחאמיד ועו"ד עולא שתייוי הביאו במכתבם מספר עדויות מהזמן האחרון המצביעות על ניוד אסירים באופן פוגעני ומשפיל:  בתאריך 08.12.14 הועבר ויליאם מאתיוס לביצוע בדיקת אורתופד. הוא יצא מכלא אשל בשעה 02:30  לפנות בוקר והגיע למרפאה בשעה 10:00 בבוקר, דהיינו,  הנסיעה ארכה כ- 7.5 שעות בזמן שהיא אורכת פחות משעה בנסיעה רגילה; שאדי אדיב מוחזק בכלא אשל והוא סובל מכאבים עזים באזור עצם הזנב והברכיים. לדבריו, הכאב הוא כה עז עד כדי קשיים לישון. הוא הופנה לפני מספר חודשים ע"י רופא הכלא לצילום רנטגן אך הוא סירב לצאת בגלל הנסיעה הארוכה ותנאיה. עדנאן חמארשה מוחזק בכלא מגידו, ובעקבות שבץ מוחי שבו הוא לקה, הוא סובל מחולשה בפלג גופו השמאלי, קשיי הליכה וכפל ראייה.  בתאריך 29.06.14 הוצא מר חמארשה בפוסטה לביצוע בדיקות, ונאלץ לחכות כ- 3 ימים במעבר, בתא צפוף וללא כל טיפול תרופתי. בעקבות כך הוא סירב להמשיך בנסיעה לבדיקה וביקש שיחזירו אותו לכלא.

בפניית הארגונים נטען כי "עולה תמונה מחרידה לגבי תנאי העברת האסירים בפוסטה ותנאי שהייתם במעברים אשר פוגעים בזכויותיהם לתנאי מחיה מינימאליים בבית הכלא, לטיפול רפואי ולגישה לערכאות. זכותו של האסיר למזון ולשתייה ומתן אפשרות לאדם לעשות את צרכיו בצורה סבירה מקיימים את הזכות לכבוד ושמירה על בריאות האסיר. הפגיעה בזכויות אלה מצד שב"ס מהווה הפרה של חובתו לסיפוק צרכיהם המינימאליים של האסירים. כמו כן תנאי הנסיעה והקשיים הצפויים במסע הארוך והמלווה בסבל עד להגעת האסירים לבית המשפט או למרפאות, מגבילים את זכותם החוקתית של האסירים לפנות לערכאות ופוגעים בזכותם לקבל טיפול רפואי".