להפחית את תעריפי המים שמשלמים תושבי כפרים לא מוכרים
עתירת עדאלה הוגשה בשיתוף נציגי חמישה כפרים לא מוכרים בנגב. הדיון יתנהל בפני השופטים אסתר חיות, מרים נאור ונועם סולברג.
בית המשפט העליון ידון מחר, 5.11.14, בעתירת מרכז עדאלה להפחתת תעריפי המים הנגבים מתושבי כפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב. עתירת עדאלה הוגשה בשיתוף נציגי חמישה כפרים לא מוכרים בנגב. הדיון יתנהל בפני השופטים אסתר חיות, מרים נאור ונועם סולברג.
בעתירה, שהגישה עו"ד סאוסן זהר ממרכז עדאלה, נטען כי חוק המים קובע כי חישוב תעריף המים ייקבע לפי העלות הממשית הקשורה לאספקה והפקה של המים. בעקבות החוק הותקנו תקנות וכללים לקביעת תעריף המים והביוב הנגבים ע"י חברת מקורות והכוללים עלויות אספקת המים, הטיפול במים והשבחתם, האגירה, הביוב, הובלת המים, השמירה על איכות המים ועוד. אך מאחר שהכפרים הלא מוכרים בנגב אינם מחוברים לתשתית מים, כמו שאר אזרחי המדינה, עלויות רבות נחסכות מהגופים אשר אחראים על אספקתם. בכפרים הלא מוכרים אין חיבור ישיר למים לבתי התושבים ובמקום זאת מוצבים מיכלי מים מחוץ לכפרים והתושבים הם אלה המובילים את המים ממרכזי המים אל בתיהם ועל חשבונם, אך משלמים את חשבון המים לפי החישוב הנהוג ביחס לכל תושבי המדינה.
עו"ד זהר כתבה בעתירה כי "דרך אספקת מים זו הינה ייחודית לכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב בלבד ואין היא מתקיימת לגבי אף יישוב אחר במדינה. התוצאה הינה כי בעוד שתושבי כלל היישובים במדינה מקבלים מים ישירות לביתם ומשלמים את התעריפים לפי עלויות ממשיות של אספקת המים, הרי העותרים נאלצים לשלם תעריפים גבוהים בהרבה באופן יחסי שכן רבים ממרכיבי העלויות הממשיות אינם שצוינו לעיל מתקיימים עבורם."
בנוסף, טענה עו"ד זהר כי מדובר בפגיעה בזכותם של העותרים לקניין, ועשיית עושר שלא כדין על חשבונם: " הואיל והעותרים נאלצים לשלם את התעריף שנקבע עבורם אחרת, אספקת המים, מצרך חיוני לכל דבר, הרי הם עושים זאת תוך אילוץ ואף כפייה... החיוב הבלתי חוקי של תעריפי המים, מהווה עשיית עושר שלא כדין לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט".
המדינה מצידה טוענת כי לא ניתן לבצע חישוב נפרד עבור הכפרים הלא מוכרים, בין היתר, כי תעריף מופחת עלול להוות תמריץ לתושבי הכפרים הלא מוכרים לדחות הצעות מצד המדינה לפינוי הקרקע ומעבר ליישובים מוכרים.
יצויין, כי עתירה זו הוגשה לאחר שמרכז עדאלה עתר לבתי המשפט השונים בדרישה לחבר את הכפרים הלא מוכרים לרשת המים הארצית ובטענה כי הזכות למים הינה זכות חוקתית שיש להחילה באופן שוויוני על כלל האזרחים. בית המשפט העליון אמנם קבע בעניין אבו מסאעד כי הזכות למים הינה חוקתית, אך דחה את הדרישה לחבר את הכפרים הלא מוכרים לתשתיות מים, מהנימוק כי הכפרים הלא מוכרים הם בלתי חוקיים, תוך התעלמות משאלת הבעלות ההיסטורית של הבדואים על הקרקע.
