אפליה בתקציב לבתי קברות

בפברואר 1999, בעקבות דחיית עתירת עדאלה בעניין תקציב משרד הדתות לשנת 1998, עתר עדאלה לבית המשפט העליון כנגד שר הדתות בדרישה לבטל שני סעיפים בתקציב המשרד לשנת הכספים 1999, אשר הקצו כספים למימונם של בתי עלמין יהודיים בלבד. לאור טענת הכלליות של בית המשפט בעתירה הקודמת, הפעם התמקד מרכז עדאלה בשני סעיפים בלבד. עדאלה אף דרש כי משרד הדתות יפרסם קריטריונים ברורים ושאינם מפלים בדבר הקצאת תקציבים לכלל בתי הקברות. בעתירה צוין כי בתי קברות של מוסלמים, דרוזים ונוצרים אינם מקבלים כל תקציב.

באפריל 1999 הוציא בית המשפט העליון צו על-תנאי שהורה למשרד הדתות להשיב על טענות עדאלה בתוך 30 יום. בתשובתו טען משרד הדתות, כי הכספים מוקצים על פי צרכיהן של הקהילות הדתיות השונות, וכי החלק היחסי המוקצה לבתי העלמין היהודיים משקף את צרכיה של הקהילה היהודית. עוד נטען בתשובה שמימון בתי העלמין הינו ניטרלי, וכי חלק מהתקציב מופנה לבתי קברות לא-יהודיים. עדאלה השיב על כך שלא קיימים קריטריונים להקצאת התקציבים, והמציא בפני בית המשפט נתונים המלמדים כי התקציבים הוקצו אך ורק לבתי עלמין יהודיים.

באפריל 2000 פסק בג"צ כי על משרד הדתות להקצות כספים לבתי קברות באופן שוויוני. בית המשפט דחה את טענת המדינה כי לא הייתה כל אפליה, וקבע כי לא הומצא לו כל הסבר לקיומם של שני סעיפים אלה שעל פניהם פוגעים בעקרון השוויון. בנוסף לכך צוין בפס"ד כי מן העתירה למד בית המשפט על ההזנחה החמורה של בתי הקברות הערביים, וכי בכך אין משום כבוד לחיים או למתים. פסק הדין התייחס גם לתקציב שנת 2000, וציינה כי על המשרד לעמוד בחובת השוויון גם בתקציבי השנים הבאות. למעשה זהו פסק-הדין הראשון שנית על-ידי בית המשפט העליון בסוגיית השיוויון הקיבוצי.

בית המשפט הורה למשרד הדתות לשלם לעדאלה הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח.

בנובמבר 1999, עוד בטרם ניתן פסק הדין, הורה נציג משרד המשפטים לכנסת להפסיק לדון בתקציב משרד הדתות לשנת 2000 – כיוון שלא ניתן יהיה להגן על הקצאת התקציבים הבלתי-שוויונית בפני בג"צ. בפנייתו אוזכרה עתירת עדאלה שבאותה עת הייתה מונחת לפני בית המשפט.

בג"ץ 1113/99 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ. שר הדתות