ביולי 1997 הגיש עדאלה עתירה לבית המשפט העליון בשמו ובשם האגודה הערבית לזכויות אדם כנגד משרד התחבורה, משרד התשתיות וחברת מע"צ, עקב העובדה כי מרבית שלטי הדרכים הקיימים היו בשפות העברית והאנגלית בלבד. שלטים בשפה הערבית הוצבו בסמוך ליישובים הערבים בלבד. בעתירה נטען כי:
בהיעדר נוכחות השפה הערבית מרוב שלטי הדרכים, מפירה הממשלה את הוראת סעיף 82 לדבר המלך במועצה, 1922, הקובע כי השפה הערבית היא שפה רשמית במדינה.
-
מדיניות היעדר כיתוב בשפה הערבית בשלטי הדרכים מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי, המחייב מדינות לכבד את שפות המיעוטים החיים בה.
-
היעדרם של שלטי דרכים בשפה הערבית מסוכן מבחינה בטיחותית.
בתשובתה לעתירה טענה המדינה כי הוספת כיתוב בשפה הערבית לשלטי הדרכים תיצור "יער" של כיתובים ותגרום לבלבול. על כך השיב ארגון עדאלה, כי מחקרים בנושא הוכיחו ששלטים עם כיתוב בשלוש שפות אפקטיביים במידה זהה לשלטים עם כיתוב בשתי שפות.
בדיון שהתקיים בעתירה נובמבר 1998 הביעו השופטים תמיכה בעמדות עדאלה, וציינו את עובדת היות השפה הערבית שפה רשמית ושפת האם של חלק גדול מאוכלוסיית המדינה. באותו דיון הוציא בית המשפט צו על-תנאי שהורה למדינה לנמק תוך 60 יום מדוע אין לפעול לשינוי המצב ברוח העתירה. כמו כן, הורה בית המשפט למשרד התחבורה, למע"צ ולמשרד התשתיות הלאומיות להגיש לוח זמנים לביצוע השילוט בשלוש השפות (עברית, ערבית ואנגלית) אשר יהיה קצר מחמש עד שבע שנים, כפי שהציעה המדינה.
בפברואר 1999 הוגש לוח זמנים מקוצר לביצוע הצבת השילוט בשפה הערבית בכל שלטי הדרכים בארץ. המדינה התחייבה להציב בתוך שנתיים שילוט בשפה ערבית לאורך ארבעת הכבישים המהירים, ובתוך חמש שנים – בכל הדרכים בארץ. נוסף על כך חויבה המדינה לשלם לעדאלה הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח.
עד סוף שנת 1999 הוחלפו כ-3,800 שלטי דרכים, המהווים כ-30% משלטי הדרכים במדינה, וכיום מופיע בהם כיתוב בשפה הערבית. למרבה הצער, השפה הערבית במרבית השלטים משובשת לחלוטין. ארגון עדאלה פנה לא מכבר למע"צ בנושא זה, ובכוונתו להמשיך במעקב אחר הנושא.
בעת המעקב אחר ביצוע הוראת בית המשפט גילה ארגון עדאלה, כי מבין 855 העובדים במע"צ, רק 29 הם ערבים (3.5%). מבין אלה, רק 14 היו עובדים קבועים. זאת ועוד, מבין 174 המהנדסים המועסקים במע"צ, רק מהנדס אחד הוא ערבי, ובהנהלת מע"צ לא מועסק אף עובד ערבי.
בעקבות ממצאים אלה פנה ארגון עדאלה במכתב להנהלת מע"צ ובו מחה על המצב הזה, והדגיש כי מדיניות זו מפירה את האמור בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. בפנייה נדרשה מע"צ לנקוט במדיניות של העדפה מתקנת על מנת להגדיל את מספר עובדיה הערבים. בתשובתה ציינה מע"צ כי היא מקבלת עובדים אך ורק על פי כישוריהם, השכלתם ויכולת הביצוע שלהם, וכי ממילא קבלתם של עובדים חדשים מוקפאת מטעמים תקציביים.
בג"ץ 4438/97 עדאלה ואח' נגד משרד התחבורה ואח'; העתירה הוגשה ביולי 1997; פסק הדין ניתן בפברואר 1999
