הכרה בשפה הערבית כשפה רשמית בבתי המשפט בישראל
בינואר 2002 הגיש מרכז עדאלה עתירה לבית המשפט עליון נגד מנהל בתי המשפט בדרישה, לבטל את הנחייתו בדבר ביטול מימון הוצאות התרגום לערבית במשפטים אזרחיים ולחייב את המדינה להקים מערך תרגומים מקצועי אשר יבטיח אספקת שירותי תרגום לשפה הערבית בבתי המשפט באופן נגיש, מהיר ומיידי. כמו כן דרשה העתירה לקבוע כלל שלפיו מתדיינים יוכלו להגיש מסמכים בערבית מבלי שייאלצו לשאת בהוצאות התרגום לעברית, וכן להטיל חובה על השופטים להודיע למתדיינים על זכותם להשתמש בשפה הערבית בהליך השיפוטי. בעתירה נטען כי הוראותיו של מנהל בית המשפט קיצוניות ובטלות, שכן הן נוגדות את הדין והנוהג הקיים זה עשרות שנים בדבר מעמדה הרשמי של השפה הערבית בבתי משפט.
בעקבות העתירה חזר בו מנהל בתי המשפט מהנחייתו. לאור כך, מיצתה העתירה את עצמה וארגון עדאלה מחק את העתירה. ביולי 2003 הוציא מנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל, הוראה חדשה שלפיה התרגום מהשפה הערבית לשפה העברית בבתי-המשפט בישראל יוזמן על ידי בתי-המשפט "רק מקום שהצורך בכך ברור ואין דרך אחרת לנהל את המשפט", היינו במקרים החריגים ובהתאם לשיקול דעת השופטים". בעקבות כך פנה ארגון עדאלה בשנית למנהל בתי המשפט בדרישה כי ינחה את בתי-המשפט השונים בישראל בדבר הזכות לתרגום מקצועי מהשפה הערבית לשפה העברית על חשבון המדינה. בנוסף דרש ארגון עדאלה לפרסם נוהל שיבהיר לציבור עורכי-הדין והמתדיינים כי יש להם את הזכות לקבל שירותי תרגום מהשפה הערבית לשפה העברית על חשבון המדינה אשר קובע את הדרכים להשגת שירות זה, וכי הנוהל יהיה נגיש ופתוח לעיון לציבור הרחב.
עדאלה שוקל פנייה נוספת לבג"ץ באם לא יוסדר העניין.
בג"ץ 792/02 עדאלה נגד מנהל בתי המשפט; העתירה הוגשה בינואר 2002; פסק הדין התקבל ביוני 2003.
