העמדה לדין של צעיר שהניף את תמונתו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה
באפריל 2002 הוגש כתב אישום נגד באסל אמארה, צעיר בן 23 מכפר כנא, לאחר שהניף את תמונתו של חסן נסראללה - מזכ"ל ארגון חיזבאללה במהלך הפגנה שהתקיימה ביום האדמה בכפר כנא. לאחר שנעצר לכמה ימים, שוחרר מר אמארה למעצר בית עד תום ההליכים.
מרכז עדאלה ערער לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד הטלת מעצר בית על מר אמארה, הערעור נדחה. בעקבות דחיית הערר, עתר ארגון עדאלה לבית המשפט העליון וטען כי למעצר הבית שהוטל על הצעיר אין כל בסיס משפטי היות שאין שום סיבה שמצדיקה את המעצר; וכי ההאשמות המיוחסות למר אמארה בכתב האישום אינן נחשבות לעבירות ביטחוניות, והן פוגעות בחופש הביטוי והזכות להפגין.
בית המשפט העליון החליט שלא להתערב בהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ואישר את מעצר הבית עד תום ההליכים נגד מר אמארה. בית המשפט העליון הוסיף בהחלטתו כי במקרה ויארכו הדיונים, יהא ארגון עדאלה רשאי לפנות לבית המשפט השלום בנצרת בשנית בבקשה לעיין מחדש בעונש שהוטל על מר אמארה.
ביוני 2002 פנה ארגון עדאלה בבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר ודרש לשחרר את מר אמרה ממעצר בית. בית המשפט דחה את הבקשה וציין כי אין טעם להקל בתנאי מעצר הבית שהוטלו עליו ואושרו על-ידי בית המשפט העליון. במהלך חודש אוקטובר 2002 ולאחר שהכרעת הדין לא ניתנה בזמן שקבע בית המשפט, פנה מרכז עדאלה בשנית לבקשת עיון חוזר ודרש לשחרר את מר אמארה ממעצר הבית לאלתר. בית המשפט החליט להקל בתנאי מעצרו של מר אמארה בכך שיתאפשר לו לצאת לעבוד ולהתפלל.
בנובמבר 2002 הרשיע בית משפט השלום בנצרת את הצעיר באסל אמארה בגין תמיכה בארגון טרור. עדאלה טען בבית המשפט כי הגשת כתב האישום פוגעת בזכויות היסוד של מר אמארה, לרבות זכותו לחופש הביטוי והזכות להפגין. ובכל מקרה, מעשיו לא פגעו ולא היו עלולים לפגוע באינטרס ציבורי כלשהו.
בשלב הטיעונים לעונש ביקש עדאלה לבטל את ההרשעה ולהעמיד את מר אמארה בצו מבחן, וזאת מפאת גילו הצעיר, מצבה הכלכלי של משפחתו, תקופת מעצר הבית הארוכה שבה שהה (למעלה מ-10 חודשים), מצבו הבריאותי וכן טיב העבירה שביצע אשר נופלת בגדר זכותו לחופש ביטוי. המדינה, באמצעות פרקליטות המדינה טענה לעומת זאת, כי לאור חומרת העבירה שביצע מר אמארה יש להטיל עליו עונש של מאסר בפועל שלא יפחת מששה חודשים.
במרס 2003 גזר בית משפט השלום על מר אמארה שבעה חודשי מאסר, קנס כספי והתחייבות כספית אשר ישולמו במידה ומר אמרה יעבור עבירה זהה או דומה בהלך שלוש השנים הקרובות.
עדאלה הגיש ערעור כנגד ההרשעה וכנגד העונש שהוטל על מר אמארה; הערעור נדחה על שני חלקיו.
מרכז עדאלה ערער לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד הטלת מעצר בית על מר אמארה, הערעור נדחה. בעקבות דחיית הערר, עתר ארגון עדאלה לבית המשפט העליון וטען כי למעצר הבית שהוטל על הצעיר אין כל בסיס משפטי היות שאין שום סיבה שמצדיקה את המעצר; וכי ההאשמות המיוחסות למר אמארה בכתב האישום אינן נחשבות לעבירות ביטחוניות, והן פוגעות בחופש הביטוי והזכות להפגין.
בית המשפט העליון החליט שלא להתערב בהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ואישר את מעצר הבית עד תום ההליכים נגד מר אמארה. בית המשפט העליון הוסיף בהחלטתו כי במקרה ויארכו הדיונים, יהא ארגון עדאלה רשאי לפנות לבית המשפט השלום בנצרת בשנית בבקשה לעיין מחדש בעונש שהוטל על מר אמארה.
ביוני 2002 פנה ארגון עדאלה בבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר ודרש לשחרר את מר אמרה ממעצר בית. בית המשפט דחה את הבקשה וציין כי אין טעם להקל בתנאי מעצר הבית שהוטלו עליו ואושרו על-ידי בית המשפט העליון. במהלך חודש אוקטובר 2002 ולאחר שהכרעת הדין לא ניתנה בזמן שקבע בית המשפט, פנה מרכז עדאלה בשנית לבקשת עיון חוזר ודרש לשחרר את מר אמארה ממעצר הבית לאלתר. בית המשפט החליט להקל בתנאי מעצרו של מר אמארה בכך שיתאפשר לו לצאת לעבוד ולהתפלל.
בנובמבר 2002 הרשיע בית משפט השלום בנצרת את הצעיר באסל אמארה בגין תמיכה בארגון טרור. עדאלה טען בבית המשפט כי הגשת כתב האישום פוגעת בזכויות היסוד של מר אמארה, לרבות זכותו לחופש הביטוי והזכות להפגין. ובכל מקרה, מעשיו לא פגעו ולא היו עלולים לפגוע באינטרס ציבורי כלשהו.
בשלב הטיעונים לעונש ביקש עדאלה לבטל את ההרשעה ולהעמיד את מר אמארה בצו מבחן, וזאת מפאת גילו הצעיר, מצבה הכלכלי של משפחתו, תקופת מעצר הבית הארוכה שבה שהה (למעלה מ-10 חודשים), מצבו הבריאותי וכן טיב העבירה שביצע אשר נופלת בגדר זכותו לחופש ביטוי. המדינה, באמצעות פרקליטות המדינה טענה לעומת זאת, כי לאור חומרת העבירה שביצע מר אמארה יש להטיל עליו עונש של מאסר בפועל שלא יפחת מששה חודשים.
במרס 2003 גזר בית משפט השלום על מר אמארה שבעה חודשי מאסר, קנס כספי והתחייבות כספית אשר ישולמו במידה ומר אמרה יעבור עבירה זהה או דומה בהלך שלוש השנים הקרובות.
עדאלה הגיש ערעור כנגד ההרשעה וכנגד העונש שהוטל על מר אמארה; הערעור נדחה על שני חלקיו.
ערעור 4285/02, באסל סעיד אמארה נגד מדינת ישראל
ת"פ 2212/02 (שלום-נצרת) מדינת ישראל נגד באסל אמארה
