בג״ץ דחה את עתירת הוריו של המנוח איאד אלחלאק נגד החלטת מח״ש שלא לערער על זיכוי השוטר שירה למוות בבנם

ב-11.4.2024 דחה בג״ץ את העתירה שהגישו הוריו של איאד-אל חלאק ז״ל יחד באמצעות מרכז עדאלה ומרכז מיזאן שהצטרפו לעתירה, נגד החלטת מח״ש והמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה שלא להגיש ערעור על זיכויו של שוטר מג״ב שהרג את בנם בעיר העתיקה בירושלים המזרחית ב-30.5.2020.

בג"ץ 6630/23 רנאא חלאק נ' המחלקה לחקירות שוטרים

לקריאת פסק הדין

העתירה שהוגשה ב-5.9.2023, ביקשה לקבוע כי החלטת מח״ש והפרקליטות היא בלתי סבירה באורח קיצוני, ולחייבם להגיש ערעור על הכרעת הדין לבית המשפט העליון. במרכזה של העתירה ניצבות ההשלכות הנורמטיביות הקשות שייווצרו כתוצאה מהימנעות התביעה מלערער על הכרעת הדין. לטענת העותרים, הקביעות המשפטיות שבהחלטת הזיכוי מעגנות נורמות מקלות כלפי שוטרים ואף יביאו לביטול מוחלט של כל אפשרות שישאו באחריות פלילית על הרג פלסטינים בעתיד. הכרעת הדין, כפי שמפרטת העתירה, מרחיבה באופן דרסטי ובלתי סביר את סייג ההגנה העצמית בדין הפלילי. בכך, בית המשפט מכשיר באופן ספציפי מעשי הרג בידי שוטרים, וזאת בהסתמך על "תחושות הסכנה" הסובייקטיביות שלהם. הישענות בית המשפט על כך שהאירוע בו הרג השוטר את איאד אל-חלאק ז"ל התרחש בעיר העתיקה בירושלים, ״סמוך לאחר חודש רמדאן וחג השבועות״, כדברי בית המשפט, ״בזמן ובמקום המועד לפורענות״, מעידים על הענקת לגיטימציה בפועל גם להטיות הגזענית מן הסוג שהובילו לזיהוי המנוח כמי שמהווה סכנה.

לקריאת העתירה

לקריאת מידע נוסף על העתירה ועל החלטת הזיכוי 

בפסק הדין שניתן על ידי השופטים דוד מינץ, חאלד כבוב ורות רונן, נקבע כי אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטת הפרקליטות, מאחר שככלל שבית משפט העליון אינו מחליף את שיקול דעתן של רשויות התביעה, אלא במקרים חריגים ונדירים ביותר שלדעת הרכב מקרה זה אינו נמנה עמם. זאת, שכן לדעת ההרכב, לא נמצא כי החלטת הפרקליטות ומח״ש לוקה בשיקולים זרים, בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי. בית המשפט גם דחה את הטענה של העותרים שיש להכרעת הדין של בית המשפט המחוזי השלכות רוחב, משקבע שפסק הדין רלוונטי אך ורק למקרה הקונקרטי הזה, ובכל מקרה אינו מהווה הלכה מחייבת, משום שהתקבל על ידי בית משפט מחוזי.

ממרכז עדאלה נמסר בתגובה:

״הקביעות בפסק הדין לפיהן אין להחלטת הזיכוי השלכות של ממש על החסינות הגורפת המוענקת לאנשי כוחות הביטחון על ביצוע ירי קטלני בניגוד לדין, תלושות מהמציאות. ריבוי המקרים של הרג תושבים ואזרחים, שזוכים לגיבוי מערכתי כולל אך ורק בהסתמך על טענותיהם של היורים כי חשו סכנה, מעיד על עיגון סיסטמתי של פטור מענישה של חיילים ושוטרים שפסק הדין של העליון הוא חלק ממנו. בהתנהלותה בפרשה הזו, בחרה פרקליטות המדינה מרגע שבית המשפט המחוזי זיכה את השוטר, לסיים את תפקידה כמאשימה ולשמש סניגורית נוספת של השוטר היורה, כאשר בבית המשפט העליון, אף השמיעה טיעונים להגנתו. אופן קבלת החלטת מח״ש והפרקליטות שלא לערער, מדגים את הניצול לרעה של האשראי הכמעט אינסופי שניתן להן על ידי הרשות השופטת, שמוביל לכך שהצדק ושלטון החוק מפנים את מקומם לטובת יצירת תמונת עולם מעוותת שבה מי שהורג חפים מפשע הוא הקורבן.״