מאת אווה מוסא
ביום 10.1.2004 דן בית המשפט העליון בעתירה שהגיש ארגון עדאלה באוגוסט 2002 הדורשת לאפשר לתושבים המוסלמים של באר שבע והסביבה להתפלל ב 'מסגד הגדול' בעיר.
הרכב השופטים א. פרוקאצה, א. חיות וס' ג'ובראן הציעו בפני הצדדים הצעת הסדר לפיה "מבנה המסגד בבאר שבע ייועד לצרכי האוכלוסיה המוסלמית במקום, וישמש כמרכז תרבותי-חברתי (למעט לצרכי תפילה)".
באי כוח הצדדים התבקשו לבדוק את ההצעה ולגבש את עמדתם בהקשר אליה בתוך 60 ימים ולהגיש הודעות משלימות לעניין הצעת ההסדר. לאור תוכן ההודעות, יחליט ההרכב בדבר אופן המשך הטיפול בהליך.
המסגד הגדול בבאר שבע
ה'מסגד הגדול' הוא המסגד הראשון שנבנה בנגב (בשנת 1906) על מנת לשמש כמסגד לתפילה למוסלמים בבאר שבע ולבני השבטים הבדואים בנגב. בניית המסגד מומנה במחציתה ע"י שייח'ים של שבטי האזור הבדואים. עד שנת 1948 התפללו תושבי באר שבע וסביבתה במסגד, אולם משנת 1948 ועד שנת 1953, שימש המסגד כבית מעצר ואגף מבנייני המשפט. משנת 1953 ועד 1991 שימש מבנה המסגד כמוזיאון הנגב. משנת 1991 ועד היום, היינו למעלה מ- 11 שנים, ניצב ה'מסגד הגדול' בשיממונו, ריק, מוזנח, נטוש וללא כל שימוש.
המסגד שוכן באזור העיר העתיקה ומוקף במרכז חנויות, משרדים ומדרחוב מצדו המזרחי, פיקוד העורף מצדו המערבי, ומבנה עיריית באר שבע מצדו המזרחי וגן ציבורי מצדו הצפוני.
התושבים המוסלמים: רוצים להתפלל במסגד
בבאר שבע ישנם כ 259 בתי כנסת ל- 180 אלף תושבים יהודים, היינו בית כנסת אחד לכל 700 תושבים. על פי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה מתגוררים בעיר באר שבע בעיר כ 5000 מוסלמים). באר שבע הינה עיר מטרופולין אשר מספקת שירותים רבים ל כ-150 אלף תושבים מוסלמים שחיים בנגב, ומבקרים בה בתדירות גבוהה, עובדים ושוהים בה לשעות ארוכות.
למרות בקשות חוזרות ונשנות של האוכלוסייה המוסלמית -תושבי העיר באר שבע והישובים הבדואים הסמוכים לה- להתפלל ב 'מסגד הגדול', מנעה מהם העירייה להתפלל שם ותכננה להפוך אותו למוזיאון. באוגוסט 2000 עתר ארגון עדאלה לבית המשפט העליון בשמו ובשם ארגוני זכויות אדם וארגונים קהילתיים בנגב, בדרישה לאפשר לתושבים המוסלמים של באר שבע והסביבה להתפלל ב 'מסגד הגדול' בעיר. בעתירה טען עו"ד מוראד אל-סאנע מארגון עדאלה, כי סגירת המסגד בפני התושבים והפיכתו למוזיאון הינה פגיעה קשה בזכותם לכבוד וחופש פולחן.
בדיון שהתקיים בעתירה במאי 2003, הציע בית המשפט להקים ועדה בין-משרדית שתבדוק את מצב המסגד ותגיש המלצות בהסתמך על בדיקותיה. באותו דיון טען ארגון עדאלה כי בחצרו האחורית של המסגד שוררת עזובה דבר אשר פוגע בכבוד המקום. בעקבות כך הבטיחה עיריית באר שבע כי הטענה תיבדק ויינקטו האמצעים הנדרשים למניעת מפגע לפי הצורך.
בינואר 2000 פרסמה עירית באר שבע מכרז ל"שימור האבן במוזיאון הנגב". שרטוטי המפות שנכללו במכרז כללו שינויים מבניים רבים למבנה המסגד. בעקבות פרסום המכרז, בתאריך 28 בינואר 2004 הגיש ארגון עדאלה לבית המשפט העליון בקשה למתן צו ביניים במטרה להגביל את השיפוצים במבנה המסגד לאלו הנדרשים על מנת להפעילו ככזה.
בבקשה לצו המניעה טען ארגון עדאלה בין השאר כי פרסום המכרז מהווה ביזיון בית משפט היות ושינוי מבנה המסגד על מנת להפעילו כמוזיאון נוגד את החלטת בית המשפט ממאי 2003 בדבר הקמת הוועדה הבין-משרדית.
בעקבות הגשת הבקשה, התחייבה עיריית באר שבע שהשיפוצים לא יחרגו ולא ישנו את מבנה המסגד ככזה. כמו כן, החליט בית המשפט לדחות את הדיונים בעתירה בארבעה חודשים בכדי לאפשר לוועדה הבין-משרדית לסיים את עבודתה ולהגיש את מסקנותיה.
הוועדה: תלכו להתפלל מחוץ לעיר
בדו"ח שכתבה הוועדה, הומלץ לא לשנות את ייעודו הנוכחי של המסגד ולא לאפשר לתושבים המוסלמים להתפלל בו. למרות שהוועדה "מכירה בערך ההיסטורי והארכיטקטוני של המבנה, וכי אין להתיר בו פגיעה או שינוי מבני כלשהו וכי יש לנהוג כבוד כלפי המקום בהתחשב בהיסטוריה ובייעוד שהיו לו בעבר ובאפיו המיוחד של המבנה", גרסה הוועדה, כי בהעדר שינוי במצב הקיים אחרי כ 50 שנה אין הצדקה לסטייה ממנו שינוי הייעוד של המסגד הינו שינוי סטטוס קוו ועל כן אינו מומלץ" .
בנוסף נטען בדו"ח הנ"ל, כי באר שבע היא עיר יהודית, ועל כן, "ענינו של המסגד שונה ממסגדים בערים מעורבות משום שזה נמצא בלב הקהילה היהודית".
עוד ציינה הוועדה, כי היא "לא השתכנעה כי קיים צורך אמיתי של אלפי ו/או עשרות אלפי מוסלמים בתפילה דווקא במבנה זה". היא הזכירה שישנם שלושה מקומות תפילה למוסלמים בעיר באר שבע (בבית חולים סורוקה, מכללת ק' ואוניברסיטת בן גוריון), ועל כן "מצאה הוועדה כי מימוש זכות התפילה לתושביה המוסלמים של העיר באר שבע וסביבתה אינו צריך להיעשות במבנה נשוא העתירה דווקא וניתן לממשה במקום תפילה אחר נוסף אם יתחוור שיש צורך בכך" .
בסעיף 2 להמלצותיה, הציעה הוועדה לתושביה המוסלמים של באר שבע ללכת להתפלל באחד הישובים מחוץ לעיר.
עיריית באר שבע: יש לקחת בחשבון שיקולי שלום ובטחון הציבור והיותה של העתירה פוליטית – לאומנית שהעומדים מאחוריה הם גורמים איסלאמיים שמחוץ לעיר באר שבע
במסמך עמדה משלים שהגישה עיריית באר שבע לבג"ץ לפני הדיון האחרון, הדגישה העירייה, כי יש לקחת בחשבון היבטים נוספים שעניינם שיקולי שלום ובטחון הציבור והיותה של העתירה פוליטית – לאומנית שהעומדים מאחוריה הם גורמים איסלאמיים שמחוץ לעיר באר שבע". העירייה טענה, כי עמדתם של פרופ' רפאל ישראלי מהאוניברסיטה העברית אשר הופיע בפני הוועדה ופרופ' משה שרון מהאוניברסיטה העברית, (לשעבר יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים) מחזקות את הטענה שלה בדבר היות מטרתה האמיתית של העתירה פוליטית – לאומנית.
פרופ' שרון ציין, בין יתר דבריו, כי "הגורמים האיסלמיים גילו שיש ביכולתם להשתמש בדת כדי להשתלט על כמה שיותר קרקעות ונכסים במדינה וכי העתירה לבג"צ היא עניין פוליטי ולא עניין משפטי דתי". בהמשך מפרט פרופ' שרון (כפי שציין גם פרופ' ישראלי) כי "עפ"י האיסלם כל מקום שדרכה בו כף רגלו של האיסלם הופך לווקף ואדמה קדושה והיא צריכה לחזור לאיסלם בין אם זה מסגד או כל בניין אחר. מסיבה זו כל "המסגדים" בארץ ישראל שייכים לאיסלם וצריכים לחזור אליו, כי המסגד היה ונשאר ווקף, בדיוק כשם שאדמת ישראל כולה היא ווקף וכמו שהר הבית וירושלים הם ווקף". עוד ציין פרופ' שרון כי "מבנה המשמש כמסגד הינו לצורך השימוש בו ככזה ואין הוא מקבל מהות של קדושה, מעבר לכך".
פרופ' שרון ציין עוד כי "מדובר בעניין פוליטי ממדרגה ראשונה היכול לפתוח תיבת פנדורה וכי אין מדובר בעניין נושא הדיון, בצורך בשירותי דת". פרופ' שרון הדגיש כי מסגד יכול לשנות את ייעודו כפי שקורה גם בארצות האיסלם כמו תורכיה, ירדן ואף במצרים.
בקשר לעתירה הנדונה, הבהיר פרופ' שרון כי "המטרה איננה דו קיום אלא השתלטות התנועה האיסלמית על קרקעות במדינת ישראל וכי אם מבקשים שירותי דת, יש לתתם במקום בו מצוי הריכוז המוסלמי הגדול ביותר".
עוד אימצה עיריית באר שבע את עמדתה של משטרת ישראל, שנשמעה בפני הועדה, "כגוף ה"אזרחי" הממונה על בטחון הציבור והסדר הציבורי". העירייה טענה, כי משטרת ישראל "הבהירה את נושא מיקומו המיוחד של בניין המסגד, ושאם יותר להפעילו כמסגד פעיל, יצור הדבר מוקד חיכוך בין האוכלוסייה המוסלמית לאוכלוסייה היהודית ויגרום לשיבוש מהלך החיים התקין בעיר העתיקה".
עדאלה: קיום המלצות הוועדה משמעו פגיעה בזכויות חוקתיות של המוסלמים בבאר שבע ובסביבה
בתגובה שהגיש ארגון עדאלה לבג"ץ נטען, כי "הוועדה העדיפה לשמור על הסטטוס קוו אשר מקפח את העותרים; בוועדה לא נכח אף נציג של האוכלוסייה המוסלמית בעיר או במדינה, חברי הוועדה הגיעו ממשרדים ממשלתיים בעלי אינטרס להשאיר את המסגד לפי ייעודו הנוכחי סגור ומוזנח לכל הפחות; הוועדה לא בחנה את הייעוד הראוי של המסגד על פי עקרונות היסוד שהוצגו בעתירה; המלצותיה היו קבועות מראש, לא התייחסה בצורה אובייקטיבית, צודקת והוגנת לטענות העותרים; הוועדה לא הביאה בחשבון את הפגיעה המתמשכת בכבוד חלק ניכר מתושבי העיר אזרחי המדינה, ולא בחנה את העניין בהשוואה עם פגיעה דומה בתושבים היהודים. בנוסף, הטילה הוועדה ספק בכוונתם של העותרים ללא כל בסיס עובדתי".
עדאלה ציין בתגובתו, כי בניגוד לטענת הוועדה אין בבאר שבע שלושה מקומות תפילה למוסלמים, שכן לאחר בדיקה שערך עו"ד אל-סאנע התברר כי במכללת קי' אין מקום תפילה למוסלמים, גם בבית חולים סורוקה אין מקום תפילה למוסלמים, (אך יש בית כנסת גדול ומפואר), ורק באוניברסיטת בן גוריון הוקצה לאחרונה - אחרי 8 שנים של מאבק לזכויות שוות- חדר שישמש מקום תפילה לסטודנטים (ולא לתושבי באר שבע).
"בכל מקרה", טען עו"ד אלסאנע, "גם אם טענותיה של הוועדה מדויקות, אין פירוש הדבר שהעתירה התייתרה מאחר ומטרתה היא להפסיק את ביזיון המסגד כערך דתי חשוב של המוסלמים, ואת מדיניות המשיבים המפלה את העותרים, המונעת את התפילה במסגד, משפילה המוסלמים בבזותה מקומות קדושים שלהם, ופוגעת בכבודם".
עוד הדגיש עו"ד אלסאנע אי יכולתה של הוועדה להגיע להמלצות בצורה אובייקטיבית מכיוון שחבריה הם צד לעניין.
לעניין טענותיו של פרופ' שרון, הדגיש עו"ד אלסאנע, כי העתירה אינה נסמכת על חוקי דת, ולא נטענו בה טענות לבעלות על הקרקע עליה עומד המסגד, ולא נטען כי מדובר בקרקע ווקף".
לסיכום טען עו"ד אלסאנע, כי "עידן הדיכוי הדתי שייך למשטרים אפלים מן העבר. במדינות דמוקרטיות אחרות במקרים דומים, נפתחו בתי תפילה לכל הדתות, כמחווה על הסובלנות בעיר ומדינה. כך למשל בגרנדה שבספרד נפתח מסגד שהיה סגור לפני כ 500 שנה, מאז שהיהודים והמוסלמים הוגלו מן המדינה, זאת, למרות התנגדותם של חלק מן התושבים, כך גם נעשה בתל אביב-יפו, לוד, הרצליה, חיפה ומקומות רבים אחרים, הן במדינה והן במדינות אחרות בעולם".
בדיון האחרון בבג"ץ, ביקר בית במשפט העליון את המדינה על אי מנוי אחד מהעותרים בוועדה הבינמשרדית. בג"ץ ציין, כי טוב הייתה עושה המדינה אם הייתה ממנה אדם ערבי מוסלמי מתושבי באר שבע אשר יכול היה להביא בפני חברי הוועדה את עמדותיהם של העותרים ויאפשר לעותרים להיות שותפים להמלצות הוועדה.
עוד ציין בג"ץ כי מינויו של אחד העותרים בועדה או בן-אדם אחר מקרב המיעוט הערבי היה יכול לתרום לוועדה הבינמשרדית ולהביא לפתרון העניין באופן הוגן.
השופטת א. פרוקאטצה דחתה את בקשת המדינה למחוק את העתירה וסירבה להסתפק ב"פתרון" שישמור על הסטטוס קוו.
בג"צ 7311/02, האגודה לתמיכה והגנה על זכויות הבדווים בישראל ואח' נגד עיריית באר שבע ואח'