הצעת חוק להסדרת התיישבות הבדואים בנגב

הצעת החוק מצהירה בסעיף 1 כי מטרות החוק הינן "להסדיר את הבעלות על הקרקעות בנגב בהתייחס לתביעות הבעלות שהוגשו בידי האוכלוסייה הבדואית בנגב" וכן "לאפשר את פיתוחו של הנגב לטובת כלל תושביו, ובכלל זה לאפשר מתן פתרונות התיישבותיים לאוכלוסייה הבדואית בנגב". בפועל, הצעת החוק מתווה מסגרת אשר תזרז מהלכים לכפיית מדיניות ממשלתית כלפי האוכלוסייה הערבית בדואית בנגב בשתי סוגיות מקבילות. סוגיה אחת הינה פינוי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, כאשר ההנחה העומדת בבסיס הצעת החוק לעניין זה הינה כי תושבי הכפרים הבלתי מוכרים הינם פולשים ונטולי כל זכויות בקרקע ועל כן יש לפנותם. הסוגיה השנייה היא נושא הבעלות על הקרקעות בנגב. הנחת המוצא היא כי לא קיימת כלל בעלות בדואית בקרקע בנגב. ועל כן "ההסדר" המוצע הינו "לפנים משורת הדין".

יתירה מכך, הצעת החוק מציעה להקים מנגנון לכפיית "ההסדר" אשר יופעל בעיקר דרך סמכויות מנהליות אשר ישעו את תחולת עקרונות המשפט החוקתי, המשפט המנהלי ודיני המקרקעין והתכנון. לכן, הוא מאמץ מתכונת של משטר חירום הפוגעת גם בעקרונות שלטון החוק והשוויון בפני החוק, הפרדת הרשויות, הליך הוגן ועצמאות השפיטה.