יום לאחר שהצבא הישראלי הורג 59 מפגינים בעזה, הפלסטינים מציינים את יום הנכבה ברחבי המדינה

הפלסטינים מציינים היום, 15.5.2018, שבעים שנים לנכבה, שמשמעותה ״אסון״ בערבית. ציון אירועי הנכבה השנה מתקיים בסמיכות למעשי ההרג שביצע הצבא הישראלי במהלך הפגנות צעדות השיבה ברצועת עזה שהחלו ביום 30.3.2018 וגבו עד כה מעל ל-100 נפשות, לרבות את חייה של פעוטה בת שמונה חודשים.

המפגינים בעזה דורשים את שיבת הפליטים הפלסטינים וצאציהם המתגוררים ברצועת עזה אל ישוביהם וכפריהם בישראל, ואת הסרת המצור המוטל על הרצועה. 

מיום תחילת הפגנות צעדת השיבה ברצועת עזה ב-30.3.2018, הצבא הישראלי גרם גם לפציעתם של יותר מ-11,000 פלסטינים. 

מהי הנכבה?

הנכבה מתייחס לאירועים שהובילו לעקירתם בכוח הזרוע של יותר מ-750,000 פלסטינים מבתיהם ומאדמותיהם לאזורים מחוץ לשטחי מדינת ישראל, לרבות רצועת עזה, במהלך מלחמת 1948. עבור הפלסטינים, הנכבה מסמלת את אבדן המולדת, הריסתם של מאות כפרים ערביים, אבדן חיי אדם ויצירתה של בעיית הפליטים הקשה ביותר. הנכבה הינה פרק משמעותי בהיסטוריה, בתרבות ובזהות הפלסטינית. 

הנכבה אינה אך בבחינת אירוע היסטורי, אלא אירוע מתמשך של נישול, דיכוי והפליה שנמשכים אף בהווה הן נגד האוכלוסייה הפלסטינית שנותרה במולדתה והפכה למיעוט לאומי, הפלסטינים אזרחי ישראל, הן נגד הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים והן נגד הפליטים הפלסטינים. 

הנכבה היא חלק אינטגראלי בהגדרתה החוקתית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והיא אבן יסוד במשטר החוקי של המדינה מאז הכרזת העצמאות בשנת 1948 וחקיקת חוק השבות בשנת 1950. בהווה, חוק הנכבה שנחקק בשנת 2011 השולל את זכותם של אזרחיה הפלסטינים של המדינה לציין את הנכבה, והצעת חוק הלאום, שמבקש לשריין חוקתית, לראשונה, את זהותה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי באופן בלעדי, הם דוגמאות לאופן בו הנכבה ממשיכה לעצב את החוק הישראלי עד היום. 

תמונת מצב: הנכבה היום

• מדינת ישראל מחזיקה במאסר 6,050 פלסטינים המוגדרים כאסירים ביטחוניים, לרבות 356 קטינים, 62 נשים, 427 עצורים מינהליים, ושבעה חברים בפרלמנט הפלסטיני.
• הפלסטינים מהווים את אוכלוסיית האסירים הגדולה לנפש בעולם: אחד מכל חמישה פלסטינים נכלא בשלב מסוים בחייו, לרבות כ-40 אחוזים מאוכלוסיית הגברים הפלסטינית. אוכלוסיית האסירים הפוליטיים שנכלאה החל משנת 1967 מונה קרוב ל-800,000 [מקור].
• החוק הישראלי מונע איחוד משפחות פלסטיניות בישראל כאשר אחד מבני הזוג הינו פלסטיני תושב השטחים הפלסטיניים הכבושים. החוק שנמצא בתוקף כבר 15 שנים, משפיע על מעמדן של 12,500 פלסטינים. רק לאחרונה, ביום 12.2.2018, הצהירה שרת המשפטים איילת שקד כי ״יש מקום לשמור על רוב יהודי במדינה גם במחיר של פגיעה בזכויות אדם״. 
• מדינת ישראל הפקיעה אדמות של פלסטינים, וייעדה אותם להקמת יישובים יהודיים ולגנים לאומיים באופן שהביא להפחתה בבעלות פלסטינית על מקרקעין לכדי פחות מחמישה אחוזים. 
• מדינת ישראל הפקיעה את כל הנכסים של הפליטים הפלסטינים, לרבות נכסים של אזרחים שנעקרו מכפריהם (הנפקדים הנוכחים), ורבים מהם הועברו לידי ארגונים ציוניים לרווחתה הבלעדית של האוכלוסייה היהודית.
• מדינת ישראל מסרבת להכיר ביותר מ-40 כפרים בדואים בלתי מוכרים בנגב, ומותירה עשרות אלפי אזרחים בדואים ללא תשתיות ותחת איום מתמיד של פינוי בכוח והריסת בתים. 
•