עדאלה ובמקום ערערו על אישור התוכנית להרוס את הכפר עתיר כדי להקים על אדמותיו "יער פארק"

ההתייחסות של התוכנית לבתים אלה כאל בנייני בטון שאפשר בנקל להרוס ולנטוע במקומם עצים היא פגיעה בצלם האנוש של המבקשים.

 

ואדי אל נעם

 

ב-1 במרס 2013 הגישו עשרות תושבי הכפר הבדווי הלא־מוכר עתיר שבנגב, מרכז עדאלה ועמותת במקום ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה נגד אישור התוכנית להקים יער על אדמותיו (תוכנית מפורטת 264/03/11 "יער יתיר"). התוכנית תוביל להריסת כל בתי הכפר ולעקירת 500 תושביו, שאין להם כיום כל פתרון שיכון אחר. הערר הוגש בעקבות החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז דרום בפברואר 2013 לדחות את ההתנגדויות שהגישו התושבים לתוכנית.

בערר שהגישו עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה ומתכנן הערים סזאר יהודקין מעמותת במקום צוין כי התוכנית הנדונה משתרעת על שטח של כ־124 אלף דונם. למרות שטחה העצום, התוכנית לא מצאה לנכון לגרוע ממנה את האזור המיושב. התוכנית מציגה את עתיר כאזור ריק מאדם ומתעלמת לחלוטין מקיומו של הכפר. התוכנית מתירה לרשויות התכנון להרוס כל מבנה בשטח התוכנית, ואינה מציעה שום פתרון דיור לאנשים הגרים באותם מבנים. העוררים הדגישו כי אין מנוס מן המסקנה שהתוכנית מעדיפה פארק למטרות נופש על פני זכויותיהם החוקתיות של התושבים, ומבקשת לעקור כפר שלם על מאות תושביו כדי לנטוע במקומם עצים.

בערעור הודגש כי התוכנית פוגעת קשות בזכויות חוקתיות בסיסיות של תושבי הכפר עתיר. התוכנית מפירה את זכותם החוקתית של התושבים לקניין, במיוחד לאור קביעתו של בית המשפט במסגרת ההליכים האזרחיים שנקטה המדינה נגדם, כי הם בחזקת בעלי רשות בקרקע ואינם פולשים אליה. התוכנית פוגעת גם בזכותם החוקתית של התושבים לכבוד. התוכנית מהווה למעשה ניתוק של התושבים מביתם ומן הסביבה שבה נולדו, גדלו והקימו חיי משפחה וחברה. ההתייחסות של התוכנית לבתים אלה כאל בנייני בטון שאפשר בנקל להרוס ולנטוע במקומם עצים היא פגיעה בצלם האנוש של המבקשים.

עתיר הוא מתחם אחד משני מתחמי היישוב עתיר-אום אלחיראן, שמתגוררים בו כאלף תושבים, כולם בני שבט אבו אלקיעאן. עד שנת 1948 התגוררו בני השבט באזור ואדי זובאלה, שבו שוכן כיום קיבוץ שובל. אחרי הקמת מדינת ישראל התבקשו בני השבט על ידי הממשל הצבאי לעזוב את אדמותיהם. ב-1956 הצטוו התושבים לעבור לאזור נחל יתיר ומאז הם גרים שם. אף שעברו למקום בהוראת הממשל הצבאי, יישובם לא זכה להכרה עד היום והם אינם נהנים משירותים בסיסיים כגון מים, חשמל, בריאות וחינוך.

בתחילת שנות השבעים, עם ההכרזה על תחילת הליכי הסדר קרקעות באזור שובל, הגישו בני השבט תזכירים עם תביעות בעלות על קרקעותיהם באזור שממנו התבקשו לצאת בשנת 1948, אך הליך הבירור טרם הסתיים. בהליך משפטי לפינוי בני השבט שהתנהל בבית משפט השלום בבאר שבע קבע בית המשפט כי בני השבט הם בני רשות בקרקע, שכן הועברו לשם בהוראת המדינה.