בג"ץ דן בעתירה בעניין תיעוד חקירות חשודים בעבירות ביטחון
ביום רביעי 6 בפברואר דן בג"ץ בעתירה לביטול הפטור הגורף שניתן למשטרה ולשב"כ מחובת תיעוד וידיאו ואודיו בחקירות של חשודים בעבירות ביטחון. העתירה הוגשה ב-21 בדצמבר 2010 על ידי מרכז עדאלה, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, עמותת רופאים לזכויות אדם – ישראל ומרכז אלמיזאן לזכויות אדם. את העותרים ייצגו עורכי הדין חסן ג'בארין מעדאלה ועביר בכר.
במהלך הדיון הציעו השופטים לעותרים למשוך את עתירתם משום שמדובר בהוראת שעה ולא בחוק קבוע, ולשמור על זכותם להגיש עתירה מחודשת אם תחודש ההוראה. העותרים אמרו כי מדובר בהוראת שעה המפירה באופן גס את זכויותיהם החוקתיות של החשודים, שהוארכה יותר מפעם אחת ותמשיך לעמוד בתוקף עד 2015. לפיכך אין לאפשר למדינה להפר זכויות חוקתיות של חשודים בעבירות ביטחון על ידי הארכות חוזרות ונשנות, כאשר הטענה היחידה להארכתה כהוראת שעה ולא כחוק היא הצורך לערוך מחקר בינלאומי שישווה בינה ובין חוקים דומים במדינות אחרות. בסוף הדיון הודיעו השופטים כי ההחלטה תינתן במועד מאוחר יותר.
באותו יום פורסם החלק השני בדו"ח של ועדת טירקל לבדיקת האירוע הימי על סיפון המרמרה ב-31 במאי 2010. בהמלצותיה כללה הוועדה המלצה חד-משמעית לחייב את השב"כ לתעד בווידיאו ובאודיו חקירות של חשודים בעבירות ביטחון. הוועדה המליצה גם להדק את הפיקוח על החקירות שמבצע השב"כ ולהעביר את תלונות הנחקרים למחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים.
בעתירה צוין כי גם ועדת האו"ם נגד עינויים מתחה ביקורת על הפטור מתיעוד חקירות. במסקנות והמלצות שהגישה לישראל ביוני 2009 נכתב: "הוועדה מציינת בדאגה את התיקון משנת 2008 לחוק זה, הפוטר את החקירות עם החשודים בעבירות ביטחון מחובה זו". הוועדה אף המליצה למדינה להציב את הרחבת חובת התיעוד החזותי בראש סדר העדיפויות שלה, עקב חשיבותו למניעת עינויים ולאכיפת החוק נגד גופי החקירה השונים.ישראל טענה בפני הוועדה כי צעד זה נובע ממגבלות תקציב וכי הפטור יחול רק עד דצמבר 2010.
חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (התשס"ב-2002) מחייב תיעוד חזותי וקולי של חקירות בעבירות חמורות, שהעונש בגינן הוא יותר מחמש שנות מאסר, אולם אם המשטרה והשב"כ מסווגים חקירה כחקירה ביטחונית, החוק פוטר אותם מתיעוד החקירה, תהיה חומרת העבירה אשר תהיה. סעיף 17 לחוק חקירת חשודים פוטר את המשטרה מתיעוד החקירות, אך אינו מפרט מהן בדיוק אותן עבירות ומתי תיחשב עבירה לביטחונית. השב"כ, הפועל במציאות כרשות חוקרת, רואה עצמו פטור באופן מוחלט מחובת התיעוד הקולי והחזותי.
במשטרה ובשב"כ טוענים כי החקירות אינן מתועדות כדי לא לחשוף את השיטות המיוחדות שבהן נעשה שימוש בחקירות מסוג זה. העותרים מדגישים כי תכלית זו אינה יכולה להצדיק את הפגיעה הקשה בזכויותיהם החוקתיות של החשודים, וכי שיטות חקירה חייבות להיות כפופות לנורמות של שקיפות ובקרה ויש לתת את הדין גם עליהן. הטלת החובה על רשויות החקירה לתעד את החקירות בווידיאו נועדה לא רק לשם הגנה על זכויותיהם של החשודים, אלא גם למען בירור האמת לאמיתה. בעתירה צוין כי שרירות הפטור מתיעוד חקירות באה לידי ביטוי בהשלכותיו על החשודים בעבירות ביטחון, הנתונים ממילא להגבלות חמורות אחרות בחקירתם. הפטור המביא לאפליה קשה, בלתי מוצדקת ובלתי חוקתית של החשודים בעבירות ביטחון.
