עתירה נגד קריטריון שקבע משרד השיכון, המקנה הטבות במשכנתא לחיילים משוחררים, מכיוון שהוא בגדר אפליה של אזרחי ישראל הערבים
בדצמבר 2005 עתרנו לבג"ץ נגד משרד הבינוי והשיכון, נגד קריטריון המעניק סכומים גבוהים יותר למי ששירתו בצבא או בשירות לאומי בהלוואות לרכישת דירה (משכנתא). התוספת ניתנת למרות קיומו של חוק מיוחד – חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994 – המעניק סיוע נדיב ונרחב לאזרחים כאלה, בין השאר בתחום השיכון, התקף עד חמש שנים לאחר סיום השירות הצבאי ו/או הלאומי.
תוספת הסיוע שמעניק משרד הבינוי והשיכון ניתנת בהתאם לתקופת השירות. שיעור התוספת נע בין 461 שקל לחודש של שירות צבאי או לאומי ל-2,075 שקל לחודש שירות. לפי מדיניות זו, הסיוע בדיור שמקבלים בני זוג ששירתו שירות צבאי או לאומי מלא (36 חודשים לגבר ו-24 חודשים לאשה) גדול מזה שניתן לבני זוג באותה רמה חברתית-כלכלית שלא שירתו באחד משני המסלולים. ההפרש נע בין 27,660 שקל ל-124,500 שקל.
בעתירה נטען כי הסיוע בדיור שמעניק משרד הבינוי והשיכון ניתן לתכלית חברתית-כלכלית, ולפיכך התוספת שמעניק משרד הבינוי והשיכון אינה רק מפלה, אלא גם מבוססת על שיקול זר, שאינו רלבנטי לתכלית הסיוע לחסרי דירה.
כן מובאים בעתירה נתונים מפורטים על רמת העוני המאפיינת את האוכלוסייה הערבית. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי לשנת 2004, באותה שנה היו 49.9% מבני אוכלוסייה זו מתחת לקו העוני, לעומת 15.9% בקרב האוכלוסייה היהודית. כמו כן, 31.3% מהאוכלוסייה הענייה בישראל בשנת 2004 היו ערבים. העתירה כוללת גם נתונים על האבטלה, ההשתכרות וצפיפות הדיור בקרב אזרחי ישראל הערבים. הטבלה שלהלן מתייחסת לרמת צפיפות הדיור בחברה הערבית, בהשוואה לחברה היהודית בישראל.
בדצמבר 2006 דחה בג"ץ בהרכב של שלושה שופטים (א' ברק, א' ריבלין, ד' ברלינר) את העתירה, וקבע כי אין מניעה עקרונית ליתן הטבות נוספות ליוצאי צבא/שירות לאומי מעבר לקבוע בחוק קליטת חיילים משוחררים ובלבד שהשימוש בקריטריון השירות הצבאי מוצדק בנסיבות העניין. ברק דחה את טענת עדאלה כי השימוש בקריטריון הזה מעבר לקבוע בחוק יוביל לתוצאה שתפלה את האזרחים הערבים, שכן תכליתו של חוק קליטת חיילים משוחררים היא, בין היתר, לסייע בדיור לאלה ששירתו ולכן כל שימוש בקריטריון זה מעבר לקבוע בחוק "ישמש ככסות להפליה".
בפברואר 2007 הגשנו עתירה לבית המשפט העליון לקיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן בדצמבר. בעתירה נטען כי בפסק הדין נפלה טעות חמורה, שבלעדיה תוצאת פסק הדין היתה יכולה להיות הפוכה. מדובר בהנחה של בית המשפט בפסק הדין, כי ההטבות שבמחלוקת ניתנו על פי חוק, בעוד שהטבות אלו ניתנו על פי מדיניות הממשלה. על פי פסיקת בית המשפט העליון עצמו, הבדיקה המשפטית להטבות שניתנו על פי מדיניות הממשלה שונה וקפדנית יותר מאשר להטבות שניתנו מכוח חוק של הכנסת.
באוקטובר 2007 דחה בג"ץ את הבקשה לקיים דיון נוסף בעתירה.
בג"ץ 11956/05, סוהאד בשארה ואח' נגד שר הבינוי והשיכון; דנג"ץ 1241/07, סוהאד בשארה ואח' נגד שר הבינוי והשיכון (בקשה לדיון נוסף הוגשה בפברואר 2007)
