עדאלה: להעמיד לדין סוהרים המעורבים בחיפוש משפיל ובלתי חוקי על גופם של אסירים ובני משפחותיהם

מרכז עדאלה פנה היום, 4 ביוני 2012 לניצב לנציב שירות בתי הסוהר רב גונדר אילן פרנקו, בדרישה למנות ועדת חקירה ולהעמיד לדין פלילי את הסוהרים ואנשי היחידות המיוחדות של שירות בתי הסוהר המעורבים בחיפוש המשפיל על גופם העירום של אסירים בבתי כלא שונים ובגין האלימות הקשה הננקטת נגד האסירים במהלך חיפושים אלה וכן להורות על הפסקת החיפוש הלא חוקי על גופם העירום של בני משפחות שהגיעו לבקר את יקיריהם בבית הכלא נפחא.

ב-30 במאי 2012, בשעה שמונה בבוקר, הגיעו כארבעים קרובי משפחה של אסירים לכלא נפחא, לאחר שיצאו מבתיהם בצפון הארץ בשלוש לפנות בוקר כדי להגיע לכלא במועד שנקבע לביקור. המשפחות נאלצו להמתין כשלוש שעות מחוץ לכלא, ורק אז החלו לקרוא בשמותיהם ולהכניס אותם לבידוק הביטחוני.

הסוהרים הורו לנשים שקראו בשמותיהן, ובהן הגב' חלווי מרעי, אשה בת שישים ואמו של אסיר, להיכנס לשירותים ציבוריים שדלתותיהם אינן ננעלות ולפשוט את חזיותיהן. לאחר מכן הוכנסו לחדר אחר ועל גופן נערך חיפוש פולשני ומשפיל. נשים שחבשו מטפחות ראש צוו להסירן, וכן להרים את בגדיהן באופן שיאפשר למאבטחת שביצעה את הבידוק להעביר את מכשיר הבידוק על גופן.

כשלושים נשים וגברים שעברו את הבידוק הועברו להמשך המתנה בחדר צפוף ומחניק ונאלצו לשהות בו במשך כשעתיים. בין המבקרים היו אנשים מבוגרים וחולים, חולי סוכרת, נשים הרות וחולי אסטמה שסבלו מקשיי נשימה בשל האוורור הלקוי בחדר. כל המבקרים ששהו בחדר המחניק שוחררו לאחר שעתיים לחצר הסמוכה. רק לקראת שלוש אחר הצהריים, לאחר המתנה של כשבע שעות ולאחר ניהול משא ומתן ארוך בין נציגים מבני המשפחות ובין האחראים בבית הסוהר, הותר למבקרים לבקר את קרוביהם ובכלל זה לכמה נשים שעמדו על זכותן שלא לעבור בידוק משפיל. יחס זה לבני משפחות האסירים מהווה הפרה חמורה של זכות היסוד החוקתית לכבוד האדם, ועולים כדי יחס אכזרי האסור בדין הישראלי ובמשפט זכויות האדם הבינלאומי.

עו"ד רימא איוב מעדאלה ציינה במכתב ששלחה לשב"ס כי מעדויות שהגיעו למרכז עדאלה מאסירים בבתי הכלא דמון, גלבוע ושקמה עולה תמונה דומה אך קשה הרבה יותר של אלימות והשפלה כלפי אסירים בשעות הקטנות של הלילה, כשהאסירים ישנים. חיפושים ליליים אלה כוללים חיפוש גופני בעירום וכן חיפוש בכליהם של האסירים, שבמקרים רבים ניזוקים כתוצאה מאופן ביצוע החיפוש. 

אסירים השוהים בכלא גלבוע תיארו כיצד בתקופה שבין אוקטובר 2011 ועד ינואר 2012, נהגו כעשרים מסוהרי היחידות המיוחדות של שב"ס לפשוט על חדרי האסירים אחת לשבוע בממוצע, ולבצע חיפושים בכל פעם בשלושה חדרים שבכל אחד מהם שוהים שמונה אסירים. כניסת סוהרי היחידות המיוחדות לחדרים כשהם חמושים היתה פתאומית וברוטלית והבהילה את האסירים משנתם.

במכתב הובאו עדויות קשות בדבר האימה וההשפלה בכלא שקמה:
"לאחד האסירים, פארס ח'ליפה, הם הורו להתפשט אך הוא סירב. בתגובה גררו אותו כשהם אוחזים בידיו וצווארו. כשהגיע למדרגות המובילות למטה לעבר אגף 3, הוא הוכה בגופו ולאחר מכן הוכנס לחדר קטן הנקרא 'המתנה 3', שם המשיכו סוהרי היחידות המיוחדות להכות אותו ולאחר מכן הפשיטו אותו בכוח. האסיר נחבל וסבל מכאבים עזים. שלושה פצעים בראשו שתתו דם, הוא נשרט בגופו ובידיו וגבו נזרע שטפי דם במקומות שהסוהרים בעטו. הוא נלקח שותת דם לחדר אחר, המכונה 'המתנה – ביקורי הורים', ושם המתין במשך כארבעים דקות ללא טיפול רפואי. יצוין כי מדובר באסיר חולה אפילפסיה, דבר הידוע לסגל בית הסוהר." כל האסירים באותו חדר זכו ליחס דומה מצד רשויות הכלא.

עו"ד איוב הדגישה במכתב כי הסמכות לבצע חיפוש על גופו העירום של אסיר נתונה לקצין שירות בתי הסוהר, אך רק כאשר מתעורר חשד סביר כי האסיר מחביא בבגדיו או בכליו חפץ אסור ובכפוף להסכמת האסיר. היה והאסיר התנגד, קובע החוק, תינתן לאסיר הזדמנות לטעון בפני קצין בית הסוהר את סיבת הסירוב. אם החליט הקצין כי יש מקום לבצע חיפוש בלי הסכמת האסיר, חובה עליו להודיע לו כי ייתכן שישתמשו נגדו בכוח סביר שמטרתו קיום הבדיקה. ביצוע חיפוש על גופו העירום של אסיר גורם לפגיעה קשה בזכויותיו החוקתיות לכבוד, לפרטיות ולשלמות הגוף, זכויות המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בנסיבות אלה ועל מנת למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד נדרשת פעולה כפולה: הן מתן הוראות ברורות האוסרות על עריכת חיפושים על גופם העירום של אסירים שלא בהתאם להוראות הדין, והן בדיקה מקיפה של התלונות על האירועים שתוארו לעיל וענישת האחראים לחיפושים הבלתי חוקיים ולשימוש הבלתי מוצדק בכוח, תוך ניצול המעמד שניתן לסוהרים וליחידות המיוחדות. כן יש להוציא הנחיות ברורות האוסרות חיפוש על גופם של בני משפחה הבאים לבקר את האסירים ולמנוע מהם המתנה מיותרת.