בנייר עמדה משותף לרגל יום האסיר, עדאלה, אלמיזאן ורופאים לזכויות אדם: מניעת מפגשים בין עצורים פלסטינים לעורכי דין מהווה אמצעי להתעללות
לרגל יום האסיר הפלסטיני, שצוין ב 17 לאפריל 2012, פרסמו ארגון עדאלה, רופאים לזכויות אדם-ישראל ומרכז אלמיזאן לזכויות אדם-עזה, נייר עמדה משפטי משותף בנושא מניעת מפגש חשודים בעבירות ביטחוניות עם עורכי דינם.
הארגונים מציינים בנייר העמדה כי זכותו של עצור להיפגש עם עורך-דין ולהיות מיוצג על ידיו הוכרה זה מכבר כזכות יסוד הנגזרת מהזכות לחירות, לכבוד ולהליך הוגן, ואפילו בית המשפט העליון הכיר במעמדה של זכות זו עד כדי פסילת ראיות שהתקבלו תוך כדי הפרתה. אולם ההכרה בזכותם של עצורים להיפגש עם עורכי דינם פוסחת על העצורים המסווגים כעצורים ביטחוניים, שרובם ככולם פלסטינים. הן החוק הישראלי החל בשטחי ישראל והן דיני מערכת המשפט הצבאי החל על תושבי השטחים הכבושים מבחינים בין עצורים רגילים לבין אלה המסווגים כעצורים ביטחוניים, והשב"כ עושה שימוש נרחב בסמכויותיו למנוע מפגשים של עצורים אלה עם עורכי דינם.
הארגונים מוסיפים שכאשר מדובר בעצור החשוד בעבירות ביטחון במערכת החקיקה הצבאית, רשאי השב"כ למנוע פגישת עצור עם עורך דין עד ל-10 ימים, ונשיא בית המשפט המחוזי רשאי להורות על המשך מניעת המפגש עד לתקופה של 21 ימים. בעלי תפקידים בשב"כ רשאים להאריך את המניעה לתקופה כוללת של 30 ימים. שופט משפטאי רשאי להורות על מניעת המפגש לתקופה נוספת בת 30 ימים ונשיא בית המשפט הצבאי מוסמך להאריך את מניעת המפגש ל-30 ימים נוספים. ניתן לעצור ולחקור אדם בלי שיזכה להיפגש ולהתייעץ עם עורך דין לתקופת כוללת של שלושה חודשים. היות שמרבית העצורים בשטחים הכבושים חשודים בעבירות שהחקיקה הצבאית הגדירה כעבירות ביטחוניות, הרי שהחריג המאפשר מניעת מפגש היה לכלל.
הארגונים מציינים כי ההסדר המקביל החל בישראל על אזרחים ותושבים, לגבי עצורים בעבירות ביטחון פוגע גם הוא פגיעה קשה ומשמעותית בזכויות העצורים. הסעיפים הרלוונטיים בחוק סדר הדין הפלילי הישראלי בהקשר זה ויישומם פוגעים באופן חמור בזכויות יסוד, מקום שאופי העבירה אינו אמור לשמש עילה להצדקת הפגיעה בעצור שעומדות לו כלל ההגנות בדין הפלילי.
הארגונים מדגישים בידודם של עצורים ומניעת המפגש בינם לבין עורכי דינם הוא אחד מדפוסי ההתעללות המרכזיים המדווחים בהקשר של משטר החקירות של השב"כ. הזכות להיפגש עם עורך דין היא אחת הערובות החשובות לקיומו של הליך הוגן ולמניעת עינויים והתעללות בעצורים. במצב דברים זה עולה הסיכון לשיבוש שיקול הדעת של העצור, למסירת הודאות שווא ולהרשעת חפים מפשע.
מניעת המפגש עם עורך דין מתלווה ברוב המוחלט של המקרים לאמצעים פוגעניים נוספים, כגון דיון בהעדר העצור ועורך דינו; קיום דיון ללא נוכחות השניים יחדיו; קיום דיון בדלתיים סגורות; הסתרת מידע מהעצור בדבר משך מניעת המפגש והארכתה; אי-יידוע העצור על היותו מיוצג על ידי עורך דין וכדומה. השימוש המצטבר במכלול אמצעים אלה יוצר מצב שבו העצור מצוי בבידוד מוחלט שנועד להביא לשבירת רוחו כך שישתף פעולה עם החוקרים ויספק כל מידע שיידרש, ומגבירה את הסיכון שהעצור יהיה קורבן לעינויים. זוהי התכלית האמיתית של מניעת המפגש ושל שאר האמצעים שנועדו לבודד את העצור והיא תכלית בלתי ראויה ופסולה. יצוין כי קיימת גם חקיקה עדכנית ונוקשה המונעת מפגשים בין עורכי דין לאסירים פלסטינים שפוטים, המובילה אף היא לחשיפת האסירים להתעללות ויחס לא ראוי מצד שירות בתי הסוהר.
הארגונים ציינו כי עמדתם היא כי גם כשמדובר בעצורים החשודים בביצוע עבירות חמורות, מתחייבת שמירה קפדנית על זכותם להיפגש עם עורך דין כדי להבטיח את הזכות להליך הוגן, למנוע שימוש בשיטות חקירה פסולות ובעינויים, ולמנוע מסירת הודאות שווא. הארגונים סבורים כי יש לבטל את האבחנה ואת הפערים התהומיים שיצר הצו הצבאי המקפח את זכויותיהם של מרבית העצורים הפלסטינים ולהפסיק את השימוש בראיות חסויות כהצדקה למניעת המפגש. כן יש להרחיב את האיסור המוחלט על עינויים בחקירה גם לעניין זכות העצורים להיפגש עם עורך דינם בכל עת במהלך החקירה ולעגן את כל האיסורים יחדיו בחקיקה ראשית.
