הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, עדאלה, רופאים לזכויות אדם – ישראל ואל-מיזאן הגישו לוועדת האו"ם נגד עינויים דו"ח המתמקד באי-ציות של ישראל לאמנה נגד עינויים

 

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, עדאלה, רופאים לזכויות אדם – ישראל ואל-מיזאן הציגו בשבוע שעבר לוועדת האו"ם נגד עינויים (CAT) דיווח על כישלונותיה של ישראל ביישום אמנת האו״ם נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים ומשפילים. הדיווח הוגש לקראת הכינוס ה-48 של הוועדה במאי 2012*, שבו היא אמורה לאמץ רשימת סוגיות הנוגעות לישראל.
סוגיות מרכזיות שעלו בדו"ח:
1.       מאז שוועדת האו"ם נגד עינויים דנה בדו"ח הקודם של ישראל ב-2009, המשיך השב"כ לנקוט עינויים ויחס אכזרי, לא אנושי או משפיל בחקירתם של עשרות עצורים פלסטינים. השימוש בשיטות עינויים, המכונות באופן רשמי "אמצעים מיוחדים" או "צורכי חקירה", מאושר באופן רשמי. הוא מוצדק בטענת ה"צורך" בחוק העונשין הישראלי. תיקים שנפתחים בעקבות תלונות של קורבנות עינויים נסגרים דרך קבע על ידי הפרקליטות, בלי שיינקטו צעדים לחקירת התלונות או להעמדה לדין של החוקרים או הממונים עליהם.
2.       בינואר 2012 החזיקה ישראל ב-4,357 אסירים פלסטינים, רובם בבתי כלא בישראל, מחוץ לשטחים הפלסטיניים הכבושים. אסיר פלסטיני אחד מעזה מוחזק כעת במעצר לא מוגדר, על פי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. ביוני 2011, 37 מהאסירים היו נשים ו-211 מהם היו ילדים. באוקטובר ובנובמבר 2011 פחת מספר האסירים הפלסטינים, לאחר שכ-1,000 אסירים שוחררו בעסקת החילופים עם החייל גלעד שליט.
3.       אלימות והשפלה המהוות יחס לא הולם, ולעתים עולות כדי עינויים, ננקטות על ידי חיילים, שוטרים ואנשיהן של זרועות ביטחון אחרות (מלבד השב"כ) בעת שהם עוצרים פלסטינים בשטחים ובמתקני המעצר. אמצעי מניעה ננקטים בלית ברירה והם אינם יעילים; חקירות של מעשים כאלה נדירות, העמדה לדין של אנשי כוחות הביטחון החשודים בביצוע מעשים אלה נדירה עוד יותר והרשעה שלהם היא הנדירה ביותר.
4.       אף שאין כל מחלוקת על כך שהאמנה חלה על ישראל, ישראל ממשיכה לטעון שהאמנה אינה חלה על השטחים הכבושים, אך עמדה זאת מנוגדת לעמדת הוועדה נגד עינויים ולעמדתם של גופים המפקחים על יישומן של אמנות זכויות אדם אחרות. הוועדה הדגישה חזור והדגש כי "כפי שאמר בית הדין הבינלאומי לצדק בחוות הדעת המייעצת שלו, אמנות בינלאומיות לזכויות אדם שאושררו על ידי המדינה, ובכללן האמנה (CAT), ישימות בשטחים הפלסטיניים הכבושים". הפרקטיקות שננקטות בשטחים הפלסטיניים הכבושים חייבות להיות חלק מהדו"ח של ישראל.
הדיווח כלל מידע על סוגיות מגוונות, משיטות החקירה של ישראל, דרך עצירים מינהליים, כליאה בבידוד ותנאי כליאה ועד למערכת בתי הדין הצבאיים שבה נשפטים פלסטינים בגדה המערבית. הארגונים גם סיפקו נתונים רבים על המצור הישראלי על עזה ועל העדר מתן הדין וחשבון על מקרי ההרג, הפציעה והנזק הנרחב לרכוש שנגרמו במבצע עופרת יצוקה.
ישראל לא יישמה את ההמלצות הקודמות של הוועדה. הארגונים מקווים שדיווח זה יהיה מקור מידע ברור ומועיל במאמצים לגרום לישראל לציית לאיסור המוחלט על עינויים.
הארגונים שבים וחוזרים על דרישתם שהרשויות הישראליות יישמו במלואה את אמנת האו"ם נגד עינויים.
* באוקטובר 2011 הסכימה ישראל להגיש את הדו"ח התקופתי הבא שלה ב-2013, לפי נוהל הרשות של הוועדה, שלפיו מדינות החתומות על האמנה מגישות דו"חות ממוקדים המבוססים על רשימת סוגיות ששולחת הוועדה לפני הגשת הדו"ח מטעם המדינה.