האו"ם קורא לישראל להפסיק את האפליה הגזעית
ועדת האו"ם לביעור האפליה הגזעית פרסמה ביום שלישי, 13 במרס 2012, את מסקנותיה הסופיות בנוגע לישראל, לאחר כינוס שבו בחנה את האופן שבו ממלאת ישראל את מחויבויותיה לאמנה הבינלאומית לביעור האפליה הגזעית (International Convention on the Elimination of Racial Discrimination, ICERD).
עדאלה הגיש לוועדה בדצמבר 2011 דו"ח עמותה, שבו התייחס לאי ציות של ישראל לסעיפי האמנה. הדו"ח התמקד בעיקר באפליה השיטתית שנוקטת ישראל כלפי אזרחיה הערבים הפלסטינים. עורכת הדין ארנה כהן מעדאלה השתתפה בין 14 ל-16 בפברואר בכינוס של הוועדה בז'נבה. בהופעותיה בוועדה העלתה עו"ד כהן את הסוגיות העיקריות שמעוררות דאגה בעדאלה בהקשר זה. רבות מהנקודות שאליהן התייחס עדאלה בדו"ח שהגיש לוועדה ובהופעות של נציגיו לפניה נכללו במסקנות הסופיות של הוועדה.
ועדת האו"ם לביעור האפליה הגזעית עוקבת אחר הציות של המדינות החתומות על האמנה לסעיפיה. ישראל אישררה את האמנה ב-1979 ולכן היא מחויבת להוראותיה. ארגון עדאלה מגיש דו"חות מעקב לוועדה מאז 1998 ועושה שימוש במסקנות שמפרסמים גופי זכויות אדם בינלאומיים כמו הוועדה בפעילותו המשפטית ובמאמצי הסנגור שלו בישראל.
במסקנות המרכזיות של הדו"ח קוראת הוועדה לישראל:
"לעשות כל מאמץ לבער את כל צורות ההפרדה בין קהילות יהודיות לקהילות לא-יהודיות". הוועדה גם מתחה ביקורת מיוחדת על חוק ועדות הקבלה שאושר בכנסת במרס 2011 (מסקנה 11).
"להבטיח שאיסור אפליה גזעית ועקרון השוויון ייכללו בחוק יסוד: [כבוד האדם וחירותו]" (מסקנה 13).
"להבטיח גישה שווה לקרקע ולנכסים ולצורך זה לבטל כל חקיקה שאינה תואמת את עקרון האי-אפליה" (מסקנה 15).
"לבטל את כל החוקים המפלים והצעות החוק המפלות כדי להבטיח ליישובים לא-יהודיים גישה שוויונית לעבודה ולהטבות חברתיות, כמו גם את הזכות להשתתפות פוליטית" (מסקנה 16).
"לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) ולהקל על איחוד משפחות של כל האזרחים, בלי קשר לזהותם האתנית, לזהותם הלאומית או למוצאם" (מסקנה 18).
לסגור את פערי החינוך, ההישגים וההכנסה בין יישובים יהודיים ליישובים לא-יהודיים, "להבטיח כי מיעוטים לא-יהודיים ייהנו מזכויות כלכליות וחברתיות שוות", וכן "להכפיל את המאמצים גישה שווה של נשים לכל הזכויות המעוגנות באמנה" (מסקנה 19).
"למשוך את הצעת החוק המפלה להסדרת התיישבות הבדווים בנגב, שתעגן בחוק את המדיניות המתמשכת של הריסת בתים ועקירה בכוח של קהילות הבדווים הילידות" ו"להגביר את המאמצים להבטיח גישה שווה לחינוך, לעבודה, לדיור ולשירותי בריאות ציבורית" לאוכלוסייה הבדווית (מסקנה 20).
הוועדה גם הביעה דאגה מהשימוש של ישראל במעצר מינהלי ובעדויות חסויות הנגבות מעצירים, ובכלל זה מילדים; ומכך שתושבי רצועת עזה אינם יכולים לפנות לבתי משפט ישראליים כדי להשיג צדק, בניגוד לפסיקת בג"ץ שאסרה על ממשלת ישראל לפטור את עצמה מתשלום פיצויים לפלסטינים שנפגעו כתוצאה מפעילות של כוחות הביטחון הישראליים.
הוועדה הביעה, לראשונה, דאגה חמורה מקיומן של מערכות חוק נפרדות ומערכות של מוסדות נפרדים לפלסטינים ולמתיישבים היהודים הגרים בהתנחלויות לא חוקיות בגדה המערבית הכבושה, המסתכם לדבריה ב"הפרדה דה-פקטו". הוועדה הפנתה את תשומת לבה של ישראל להמלצתה הכללית מס' 19 מ-1995, בדבר מניעה, איסור וביעור של כל סוגי המדיניות והפרקטיקה הנגועים בהפרדה גזעית ובאפרטהייד וקראה לישראל לנקוט אמצעים מיידיים כדי למנוע מדיניות ופרקטיקה מסוג זה ולבטל אותן.
לפרטים נוספים:
