בית הדין הארצי לעבודה אישר את הסכם הפנסיה הקיבוצי, המפלה את האזרחים הערבים
ההסכם הנוכחי מחייב מעסיקים לשלם פנסיה לעובדות מעל גיל 20 ולעובדים מעל גיל 21 ואינו חל על מועסקים צעירים יותר
בית הדין הארצי לעבודה אישר את הסכם הפנסיה הקיבוצי במשק, אשר נחתם בין ההסתדרות ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בסוף שנת 2007. ההסכם אושר אף על פי שהוא מפלה באופן מובהק את הפועלים הערבים. ההסכם מחייב מעסיקים לשלם ביטוח פנסיוני, ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח נכות לעובדות מעל גיל 20 ולעובדים מעל גיל 21. הוא מתעלם מהעובדים הערבים, הנכנסים לשוק העבודה בגיל צעיר יותר מפני שאינם חייבים בשירות צבאי. החלטת בית הדין הארצי לעבודה ניתנה בעקבות עתירה שהגיש ארגון עדאלה בשמו ובשם מרכז אדוה באוגוסט 2008. את העתירה הגישה עורכת הדין סאוסן זהר.
עדאלה ציין בעתירה כי על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 38.5% מהעובדים הערבים נכנסים לשוק העבודה בין גיל 18 לגיל 24. מכאן, שההסכם מפלה נגד האזרחים הערבים על בסיס לאום, מכיוון שהמיעוט הערבי פטור משירות צבאי ובניו ובנותיו משתלבים בשוק העבודה בגיל צעיר יותר מהאזרחים היהודים.
בפסק הדין ציין בית המשפט כי קביעת גיל מינימום לתשלומי פנסיה אינה מהווה אפליה נגד האזרחים הערבים, משום ש"השירות בצבא הוא מיסודות הקונסנזוס החברתי במדינת ישראל, כזכות וחובה של כל אזרח ותושב קבוע... לאור זאת, חזקה היא כי המועד בו נחשפים לראשונה מרבית הצעירים לשוק העבודה, שלא במסגרת עבודות נוער, אלא דרך קבע, הוא מועד שחרורם מצה"ל". אי לכך קבע בית המשפט, כי קריטריון הגיל שנקבע בהסכם הפנסיה הוא קריטריון לגיטימי.
התחולה הסלקטיבית של הסכם הפנסיה גורמת נזקים כלכליים כבדים, שבאים לביטוי בהפסד בזכויות הפנסיוניות בעת הפרישה לגמלאות ובתשלומים לנפגעי עבודה במקרים של אובדן כושר עבודה. מחוות דעת כלכלית שחיבר מר אמיר זועבי, שצורפה לעתירה, עולה כי חוסר השוויוניות הנגרמת כתוצאה מתחולתו הסלקטיבית של הסכם הפנסיה באה לביטוי בשני רכיבים עיקריים: הפסד כלכלי הנובע מאי צבירה של זכויות פנסיוניות וחשיפה לסיכון של אובדן כושר עבודה. בחוות הדעת נטען, כי הנזק הפנסיוני הכלכלי הנגרם לכל עובד בגלל אי צבירת זכויות פנסיוניות מגיע לסך של 332 אלף שקל בעת הפרישה לפנסיה. הנזק שייגרם לכל עובד עקב הסיכון של אובדן כושר עבודה נאמד ב-14,508 שקל. הנזק הפנסיוני הכלכלי הנגרם לכל עובדת בגין אי צבירת זכויות פנסיוניות מגיע לסך של 174 אלף שקל בעת הפרישה לפנסיה. כמו כן, הנזק שייגרם לאותה עובדת בגין הסיכון באובדן כושר עבודה מוערך ב-9,672 שקל.
בעתירה נטען גם, שהתחולה הסלקטיבית של הסכם הפנסיה יוצרת הבחנה בין עובדים לעובדות, בכל הנוגע לגיל שבו יחול עליהם ההסכם. ההסכם חל על עובד החל מגיל 21 ועל עובדת החל מגיל 20, ללא קשר למהות עבודתם ו/או לכישוריהם האישיים, ועל כן הוא מפלה על רקע מין.
עו"ד זהר ציינה בעתירה, כי "שלוש ההבחנות, על רקע גיל, מין ולאום, הנוצרות עקב תחולתו הסלקטיבית של הסכם הפנסיה, מהוות הפליה המנוגדת להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988". היא הדגישה גם, שהתחולה הסלקטיבית פוגעת בתנאי הפרישה של המועסקים והמועסקות, מצב המנוגד אף הוא להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
חוקי העבודה (המתייחסים לתנאים סוציאליים כמו חופשה שנתית, דמי הבראה וכדומה) מחייבים הענקת תנאים סוציאליים לכל עובד, ללא כל קשר לגילו. החוק היחיד המתייחס לגילאי המועסקים לצורך קביעת תנאי עבודתם הוא חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953. חוק זה דווקא נועד להעניק הגנה חוקית לכל מועסק שגילו 15 ומעלה, אבל טרם מלאו לו 18, כדי למנוע ניצול מכל סוג שהוא של קטינים בשוק העבודה.
