עתירה לבג"ץ: לחייב את המשטרה והשב"כ לתעד בווידיאו חקירות של חשודים בעבירות ביטחון

ב-21 בדצמבר 2010 עתר  מרכז עדאלה לבג"ץ בדרישה לבטל את הפטור הגורף הניתן למשטרה ולשב"כ מחובת תיעוד חזותי וקולי בחקירות של חשודים בעבירות ביטחון. חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, מחייב תיעוד חזותי וקולי של חקירות בעבירות חמורות, שהעונש בגינן הוא למעלה מעשר שנות מאסר. אולם, במידה והמשטרה והשב"כ מסווגים חקירה כחקירה ביטחונית, אזי החוק פוטר אותם מתיעוד החקירה תהיה חומרת העבירה אשר תהיה ויהיה העונש הקבוע בצידה אשר יהיה. את העתירה הגישה עו"ד עביר בכר מעדאלה, בשם עדאלה, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, עמותת רופאים לזכויות אדם – ישראל ועמותת אל-מיזאן לזכויות אדם.

המשטרה מקבלת פטור גורף מתיעוד חקירות מסוג זה מכוח סעיף 17 לחוק חקירת חשודים. סעיף זה קובע, כי אין לתעד חקירות של חשודים בעבירות ביטחון, אך אינו מפרט מהן אותן עבירות בדיוק ומתי תיחשב עבירה לביטחונית ומתי לא. לעומת זאת השב"כ, הפועל במציאות כרשות חוקרת, רואה עצמו פטור באופן מוחלט מחובת התיעוד הקולי והחזותי.

במשטרה ובשב"כ טוענים כי החקירות אינן מתועדות, כדי שלא לחשוף את השיטות המיוחדות שבהן נעשה שימוש בחקירות מסוג זה. העותרים מדגישים כי תכלית זו אינה יכולה להצדיק את הפגיעה הקשה בזכויותיהם החוקתיות של החשודים. העותרים מוסיפים כי שיטות חקירה חייבות להיות כפופות לנורמות של שקיפות ובקרה ויש לתת את הדין גם עליהן. שומה על המפעיל אותן להיות נכון לחשוף אותן במידת הצורך, ולא לפעול להסתרתן באופן גורף ובצורה שתחסום כל אפשרות לעמוד על חוקיותן.

הטלת החובה על רשויות החקירה לתעד את החקירות בווידיאו נועדה לא רק לשם הגנה על זכויותיהם של החשודים, אלא גם למען בירור האמת לאמיתה. התיעוד מהווה מנגנון פיקוח יעיל, שביכולתו למנוע מראש כל ניסיון של החוקרים לחרוג מהסמכויות המוקנות להם על פי דין, ובמיוחד הפעלת אמצעי חקירה פסולים.

עו"ד בכר ציינה בעתירה, כי שרירות הפטור מתיעוד חקירות באה לביטוי בהשלכותיו על החשודים בעבירות ביטחון, הנתונים ממילא להגבלות חמורות אחרות בחקירתם. חקירות של חשודים אלה מתאפיינות בנוקשותן וביכולת המועטה לקיים בזמן אמת ביקורת שיפוטית שקופה ומלאה עליהן. מהחשוד נמנע בדרך כלל מפגש עם עורכי דינו לתקופות ארוכות; החקירות מטבען ארוכות, מייגעות ומתישות; הדיון בהארכת המעצר נעשה בדלתיים סגורות; צווי איסור פרסום מוצאים כעניין שבשגרה כמעט בכל חקירה ומעצרם של החשודים מוארך כשעודם מנועי מפגש ומבודדים באופן מוחלט מכל גורם אנושי אחר, מלבד חוקריהם. בעת החקירה החשודים נתונים בתנאי חקירה פיסיים קשים ביותר. תנאים אלה מנטרלים כל מנגנוני הביקורת החיוניים להבטחתו הליך ההוגן ומגבירים את החשש לפגיעה בזכויות החשוד. תיעוד חזותי של מהלך החקירה הוא הערובה היחידה שנותרה בידי החשוד להוכיח את דבריו בדבר שימוש באמצעי חקירה פסולים ולהגן עליו מפני עינויים במהלך החקריה. 

בעתירה נטען, כי הפטור מתיעוד חקירותיהם של חשודים בעבירות ביטחון פוגע בזכויותיהם החוקתיות של החשודים לחירות אישית, להליך הוגן, לשוויון ולכבוד, בניגוד לתנאי פסקת ההגבלה. הפטור המביא לאפליה קשה, בלתי מוצדקת ובלתי חוקתית של החשודים בעבירות ביטחון. אפליה זו מקבלת משנה חומרה, מכיוון שבמבחן התוצאה מתברר שהחשודים הנפגעים מאי תיעוד החקירות הם החשודים הפלסטינים. אי לכך, נטען בעתירה, מדובר גם באפליה קשה על רקע לאום. עו"ד בכר הדגישה בעתירה, כי תכלית הפטור – חיפוי על שיטות חקירה – פסולה מעיקרה הואיל וגם שיטות החקירה של השב"כ חייבות לעמוד לבקרה ציבורית ושיפוטית.

ועדת האו"ם נגד עינויים מתחה במאי 2009 ביקורת חריפה על ישראל, בגלל הפטור הגורף שמעניק חוק חקירת חשודים מתיעוד חזותי וקולי של חקירות חשודים בעבירות ביטחון. הוועדה אף המליצה למדינה להציב את הרחבת חובת התיעוד החזותי בראש סדר העדיפויות שלה, עקב חשיבותו למניעת עינויים ולאכיפת החוק נגד גופי החקירה השונים.