ישראל מפרה את כללי האתיקה הרפואית והמשפט הבינלאומי - מגבילה את הגישה של תושבי עזה לטיפול רפואי דחוף, רק כי אינם נמצאים בסכנת חיים
נייר עמדה חדש של ארגוני זכויות האדם, רופאים לזכויות אדם, עדאלה (ישראל), ואל-מיזאן (עזה) בוחן את התנהלות הרשויות הישראליות במעבר ארז ביחס לבקשות חולים פלסטינים לצאת מרצועת עזה לצורך קבלת טיפול רפואי שאיננו קיים ברצועה. מהמסמך עולה, כי מדינת ישראל מיישמת מדיניות עקבית המבחינה בין מקרים רפואיים המוגדרים כמסכני חיים לבין מקרים שאינם מערבים סכנת חיים, כבסיס למניעת יציאתם מן הרצועה לצורך טיפול רפואי. זאת, תוך הפרה של כללי האתיקה הרפואית והמשפט ההומניטרי הבינלאומי.
מסקנה זו מתבססת על ניתוח של מקרי הסירוב של ישראל לפניות של חולים מעזה שביקשו לצאת את הרצועה לצורך טיפול רפואי במהלך שנת 2009. ניתוח זה חשף מתאם גבוה בין היותו של המצב הרפואי מסכן חיים לבין נטיית הרשויות הישראליות להיענות לבקשה. יש להדגיש, כי גם מקרים רפואיים שאינם מערבים סכנת חיים, ושנדחו על-ידי ישראל, עלולים להיות דחופים מבחינה רפואית, ולהוביל לאובדן איברים חיוניים, לאובדן ראייה, לנכות ועוד.
לטענת הארגונים, על ישראל לאפשר לכל חולה או פצוע הזקוקים לטיפול רפואי שאינו זמין ברצועת עזה גישה לטיפול מחוץ לרצועה ללא עיכוב.
מדיניות ההבחנה בין חולים, שיושמה לראשונה ביוני 2007, נמשכת עד היום. בחודש וחצי האחרונים הגיעו לרופאים לזכויות אדם כ-40 פניות של חולים המבקשים לצאת מן הרצועה לצורך טיפול רפואי, זאת לאחר שנדחו על-ידי גורמי הביטחון. מדובר במספר חריג של פניות שנדחו בתקופה קצרה יחסית, אשר כולן נוגעות לטיפולים רפואיים שאינם מצילי חיים.
לאחר ש-11 בקשות ערעור פרטניות שנשלחו מטעם רל"א בשם חולים אלה נדחו על ידי מת"ק עזה, פנתה רל"א למת"ק ב- 14.6.2010 בבקשה מקובצת לבחון מחדש את 28 הפניות הנותרות.
הבחנה בין מצב רפואי מסכן חיים לבין מצב רפואי שאינו מערב סכנת חיים – תוך מניעת הגישה לטיפול רפואי במקרים שאינם מסכני חיים – נוגדת את האתיקה רפואית, לפיה יש לאפשר לכל חולה או פצוע גישה לטיפול הרפואי המיטבי הזמין עבורו, ללא קשר למידת דחיפותו של הטיפול, או לחומרת מצבו הרפואי.
הבחנה בין מצב רפואי מסכן חיים לבין מצב רפואי שאינו כזה מנוגדת גם לכללי המשפט ההומניטרי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי, המכירים בזכות לחיים, בזכות לשלמות הגוף ובזכות לכבוד האדם, המוכרות כזכויות יסוד גם בדין הישראלי.
ד"ר הראל ארזי, מומחה בכירורגיה אורתופדית, ומתנדב ברל"א: "ההבדל בין הטלת מום באדם לבין גרימת מום או נכות על ידי מניעת טיפול במצב רפואי קיים, הנו סמנטי בלבד. היד המונעת את הטיפול הרפואי אחראית באופן ישיר למצבם הבריאותי של הנתונים להגבלות התנועה, גם אם לא נגרם על ידה."
לדעת הארגונים, מדיניות זו של מניעת גישה לטיפול רפואי מחולים תושבי עזה, שאינם עונים על קריטריונים רפואיים מוגדרים, נובעת משיקולים הזרים לרפואה, וביניהם שיקולים פוליטיים. יתר על כן, מניעה מכוונת של טיפול רפואי מחולים לשם השגת יעדים פוליטיים נחשבת לענישה קולקטיבית, האסורה על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. מדיניות זו מהווה חלק מהמגמה הישראלית להדק את המצור על רצועת עזה, להערים קשיים על תושביה ולהגביל את תנועתם, ויש לחדול ממנה לאלתר.
