בג"צ דחה את בקשתם של היועמ"ש וערים מעורבות לקיום דיון נוסף בפסק הדין של השילוט בשפה הערבית בערים המעורבות

הודעה לעיתונות
17.8.2003

בג"צ דחה את בקשתם של היועמ"ש וערים מעורבות לקיום דיון נוסף בפסק הדין של השילוט בשפה הערבית בערים המעורבות

בג"צ דחה ביום שישי שעבר, 15.8.2003, בקשתם של היועץ המשפטי לממשלה, עיריית תל-אביב- יפו, עיריית לוד, עיריית נצרת עילית, לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן בייום 25.7.2002 ואשר קיבל ברוב דעות את עתירת ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לכויות המיעוט הערבי בישראל- והאגודה לזכויות האזרח בישראל, והורה לעיריית רמלה ולעיריית תל-אביב-יפו, לוד נצרת עילית, להתקין בתחומיהן- בצד השילוט בעברית- גם שילוט בערבית בכל הרחובות, לרבות ברחובותיהן הצדדיים של השכונות היהודיות.

בפסק הדין שניתן בעתירת ארגון עדאלה והאגודה לזכויות האזרח ביסס הנשיא ברק את הכרעתו על איזון בין הזכות לשוויון, חופש הלשון וייחודה של השפה הערבית לעומת שפות מיעוט אחרות ומעמדה המועדף של השפה העברית וחשיבותן של האחידות והלכידות הלאומית. השופטת דורנר התבססה בהחלטתה על סימן 82 לדבר המלך ועל מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית. השופט חשין שהיה בדעת מיעוט דחה את הנמקותיהם של שופטי הרוב, ואימץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה- ולפיה חובת השילוט המעורב חלה רק לגבי הרחובות הראשיים, מוסדות הציבור, השכונות הערביות או המעורבות, ושלטי הבטיחות והאזהרה. כמו כן, חשין סבר, כי משמעות פסק-דינם של של שופטי הרוב היא הכרה משתמעת בקיומה של זכות קיבוצית כללית של המיעוט הערבי לשימורן ולטיפוחן האקטיוויים על ידי רשויות המדינה של התרבות הערבית בכלל ושל הלשון הערבית בפרט; בעוד שלדעתו, בית המשפט אינו רשאי להכיר בזכות רגישה ו"פוליטית" מעין זו בהיעדר עיגון ברור לכך בדין הפוזיטיווי.

בבקשתם לקיום דיון נוסף בפסק הדין, טענו המבקשים, כי יש לקיים דיון נוסף בפסק-הדין, בין היתר בסוגיות הבאות: מעמדו ומשקלו של סימן 82 לדבר המלך- הן באופן כללי והן ביחס לסוגיית השילוט העירוני- ושאלת מעמדה של השפה הערבית בישראל; אופי ההסדר בנושא השילוט העירוני בערבית- האם כלל-מדינתי, הנקבע על ידי השלטון המרכזי, או שמא מקומי מוניציפלי- ושאלת התערבותה של הרשות השופטת בהסדר זה; ושאלת זכותו הקיבוצית של המיעוט הערבי לטיפוח שפתו.

בפסק הדין בעתירה לקיום דיון נוסף, סבר השופט מצא, כי לא נקבעה הלכה כללית בפסק הדין הקודם מכיוון שהיה שוני בין הנמקותיהם של השופטים בפסק הדין הקודם. עוד נימק השופט מצא, כי דחיית הבקשה כרוכה באופייה הפוליטי-ציבורי של הסוגייה. השופט מצא סבר, כי עומדת בפני היועץ המשפטי לממשלה ושאר העותרים את האפשרות להביא את הנושא להכרעתן של הרשויות המוסכמות האחרות, המתאימות יותר מבית-המשפט למשימה זו.