בג"צ הוציא צו על תנאי בעניין הוספת שבעת הכפרים הבדואים הערבים בנגב לרשימת אזורי עדיפות לאומית א' בחינוך

הודעה לעיתונות
24.03.2004

בג"צ הוציא צו על תנאי בעניין הוספת שבעת הכפרים הבדואים הערבים בנגב לרשימת אזורי עדיפות לאומית א' בחינוך

ביום 12.3.2004, הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה למדינה להסביר מדוע לא להוסיף את שבעת היישובים הערבים הבדואים בנגב: רהט, לקייה, קסייפה, ערערה נגב, סגב שלום, חורה ותל שבע לרשימת היישובים המסווגים כאזורי עדיפות לאומית א' בתחום החינוך.

החלטה זו ניתנה במסגרת העתירה אשר הגיש ארגון עדאלה במאי 1998, בשמו ובשמם של ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל, ועדת המעקב העליונה לענייני החינוך הערבי, נגד ראש הממשלה, בדרישה לבטל החלטת הממשלה מס' 3292 שאושררה על ידי הממשלה בשנת 1998. החלטה זו סיווגה את הישובים לאזורי עדיפות לאומית א' בחינוך באופן המוציא מאזורי העדיפות הנ"ל ישובים ערבים המקיימים את אמות המידה הגיאוגרפית לפיהן נקבעו האזורים. על פי החלטה זו, 492 יישובים יהודים סווגו כאיזורי עדפות לאומית א' בחינוך ורק ארבעה יישובים ערבים קטנים זכו לאותו סיווג.

התמריצים וההטבות בחינוך ליישובי אזור עדיפות לאומית א' כוללים, בין היתר, 75% השתתפות בשכר הלימוד למורים, 100% השתתפות בהוצאות נסיעה ללימודים למורים, 80% השתתפות בשכר דירה למורים, תשלום חלקו של העובד בקרן השתלמות למורים, 100% השתתפות בהוצאות נסיעה למורים בשנת שבתון, פטור לשכ"ל בגני ילדים טרום חובה, השתתפות בדמי בחינות בגרות, מענק איזון מוגדל לרשויות המקומיות, הקצאת תוספת שעות לימוד לישובים באזור א' בהתאם לצרכים הפדגוגים, מימון מלא להתקנת מערכות מחשוב בבתי הספר באזור א' בכפוף לתכניות שיוגשו ועוד. בעתירה נטען, כי שיטת סיווג היישובים לאזורי עדיפות לאומית המעניקה הטבות לפרט הינה פסולה ודינה בטלות משום שהיא לא נשענת על חקיקה ראשית. "ההחלטה המחלקת תמריצים, הטבות, מענקים ליחידים שהיא מטבעה פוגעת בזכויות יסוד וחוקתיות כמו השוויון והקניין, חייבת להישען על חקיקה ראשית של הכנסת", נטען בעתירה.

עוד נטען בעתירה, כי בחירת הישובים הנקודתיים לא התבססה על קריטריונים כתובים וברורים. כך למשל, כשהחילה הממשלה את השיקול הסוציו-אקונומי בבחירת היישובים, לא ניתן משקל כלשהו למצבם הסוציו-אקונומי של הישובים הערביים בישראל.

כמו כן, נטען, כי השיקול הגיאוגרפי שעליו נשען סיווג היישובים אינו ברור. כך למשל, היישובים היהודים מגדל העמק ונצרת עילית סווגו על פי ההחלטה כאזורי עדיפות לאומית א' בחינוך, לעומת 11 היישובים הערבים הסמוכים והשכנים להם (נצרת, כפר עין מאהל, כפר רינה, כפר אכסאל, כפר דבוריה, כפר שבלי, יפיע, כפר כנא, משהד, טורען ועילוט) שלא זכו לסיווג זה, למרות קירבתם הגיאוגרפית ומצבם הסוציו-אקונומי הירוד. בהקשר זה, דרש ארגון עדאלה כי ישובים אלה יסווגו כאזורי עדיפות לאומית א' בחינוך. ובג"צ הוציא צו על תנאי גם בעניין זה.

יצוין, כי במהלך הדיונים בעתירה המקורית, וביום 14.7.2002 התקבלה החלטת ממשלה מס' 2228 אשר עורכת שינויים מסוימים אך לא שורשיים בסיווג היישובים. החלטה זו לא ערכה שינויים כלשהם בשרטוט המפה עצמה ו/או בסיווג היישובים הנקודתיים בתחום החינוך. אי לכך, נטען בעתירה, כי ההחלטה החדשה לא שינתה דבר במסכת העובדתית ובסוגיות המתעוררות בעתירה.

בדיון שהתקיים בעתירה ביום 2.12.2003, הציע נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק, להגיש עתירה חדשה שתתייחס לכלל ההתפתחויות, בכדי לגבש במסמך אחד את כל הטיעונים העובדתיים והמשפטיים. בהחלטת בית המשפט מאותו יום צוין, כי יוצא מייד עם הגשת העתירה החדשה צו על תנאי ולפיו על פרקליטות המדינה להשבי תוך 45 יום, מדוע לא תבוטל ההחלטה הנ"ל, לחלופין מדוע לא יוספו יישובים ערבים לרשימת איזורי עדיפות לאומית א' בחינוך, ומדוע לא יסווגו 11 ישובים ערבים שבאזור נצרת כאיזורי עדיפות א' בחינוך.

פרקליטות המדינה ציינה בתגובתה מחודש מרץ 2004, כי סיווג היישובים נשען על מדיניות לגיטימית של פיזור אוכליסין בישראל.

כתב העתירהבקשה לסעד נוסף