עדאלה למחלקה לחקירת שוטרים: אי חקירת אירועי כפר בענה מהווה מחדל חמור בעבודתכם ובעבודת המשטרה

הודעה לעיתונות
2.5.2004

עדאלה למחלקה לחקירת שוטרים:
אי חקירת אירועי כפר בענה מהווה מחדל חמור בעבודתכם ובעבודת המשטרה

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- פנה ביום 15.4.2004, באמצעות עו"ד עביר בכר, ליועץ המשפטי לממשלה ולמחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים, בשמם של עשרה תושבים מכפר בענה שבגליל, בדרישה לפתוח בחקירה מיידית אודות ההתנהגות הבלתי חוקית של כוחות המשטרה והביטחון בכפר בענה מיום 25.2.04 והעמדת האחראים לדין.

כזכור, ביום 25.2.2004, בסביבות השעה 7:30 בבוקר הגיעו כוחות משטרה מתוגברים אל הכפר בענה שבגליל, במטרה לאבטח הריסת בתו של מר יוסף תיתי, תושב הכפר. מעדויותיהם של כמה תושבים מהכפר עולה, כי כוחות המשטרה התפזרו במקומות שונים בכפר; השליכו רימוני גז מדמיע ורימוני הלם בכמויות גדולות; תקפו תושבים רבים, לרבות אלה אשר שהו בבתיהם בזמן ההריסה וגרמו לנזקי גוף ולנזקים רבים לרכוש התושבים ולבעלי חיים שהיו ברשותם. אנשי המשטרה ניפצו חלונות של רכביהם של כמה תושבים ואף גררו כמה רכבים והשליכו אותם לתהום; ניפצו חלונותיהם של בתים המרוחקים מאות מטרים מזירת הריסת הבתים והטילו אימה ובהלה גדולה בקרב כל תושבי הכפר.

באותו יום פונו לבתי חולים עשרות פצועים מתושבי הכפר חלקם משאיפת עשן וגז, בכלל זה ילדים ששהו בגני הילדים בשעות הבוקר, וחלקם האחר אשר ספגו חבלות קשות שונות בגופם בעקבות תקיפתם על ידי שוטרים.

עו"ד עביר בכר טענה בפנייה, כי עדויותיהם של תושבי הכפר בצירוף התמונות הרבות שנאספו המתעדות הן את מספר רימוני הגז המסיביים שהושלכו לעבר בתיהם של התושבים והן החבלות הקשות שגרמו אנשי המשטרה לתושבים, לא מותירות ספק, כי השוטרים הפעילו כוח בלתי סביר ובלתי מוצדק כנגד התושבים דבר המחייב פתיחת חקירה עניינית ומקיפה והעמדת האחראים לדין.

כך למשל מהעדויות אשר נאספו עולה, כי באותו יום בשעות הבוקר שהו בני משפחת תיתי בביתו של מר חסן תיתי בכפר בענה המרוחק מאות מטרים מהאזור שבו נהרסו הבתים והמשקיף על האזור. בביתו של מר חסן תיתי היו למעלה מעשרה אנשים וכחמישה ילדים אשר ביקשו למצוא מחסה בתוך הבית מחשש לשאיפת גז מדמיע. בני משפחת תיתי ואחרים שהיו באותה עת בבית, מספרים בתצהיריהם, כי כשמונה – עשרה אנשי משטרה פשטו באופן מפתיע ואגריסיבי לבית בו הם שהו, היכו באופן אכזרי כמעט את כל מי שנכח בבית, השחיתו את רכוש הבית והטילו אימה וחרדה בקרב הילדים שהיו בבית וגרמו לנזקים גופניים, חבלות קשות וכן נזקים לרכוש הבית. אנשי המשטרה עצרו את שלושת הבחורים שהיו בבית ואף במקרהו של אחד מהם הם סירבו להעניק לו טיפול רפואי חרף פציעתו הגלויה לעיין וחרף תחנוניו.

מתצהיריהם של חמשת המתלוננים מבני משפחת תיתי הנ"ל עולה, כי עם פתיחת דלת הבית התפרצו אנשי המשטרה אל תוכו והחלו להכות באלותיהם כמעט את כלל הנמצאים בבית. שוטרי המשטרה לא הזדהו, לא ווידו את זהות האנשים הנמצאים בבית, שכן איש מביניהם לא נתבקש להזדהות, ולבסוף הם גררו בכוח ותוך הפעלת אלימות את בני המשפחה סאלח חוסין תיתי ועאדל תיתי.

השפלתם של המתלוננים הגיעה לשיאה כאשר הם נגררו על-ידי השוטרים כשמר סאלח תיתי היה יחף ובבגדי הבית ומר חוסין תיתי היה פצוע ומדמם בראשו. השוטרים המשיכו להכות את המתלוננים ולקללם תוך כדי הבאתם לג'יפ המשטרתי ובמהלך הנסיעה. שני המתלוננים נצטוו להרכין את ראשיהם במכונית ולא להרימם וכל זאת תוך מטרה זדונית להשפילם ולפגוע בכבודם.

אחת העדויות הקשות שנגבו ע"י ארגון עדאלה, הייתה עדותה של קשישה בת 83. באותו יום ישבה הקשישה על מיטתה בחדר השינה בביתה שנמצא במרחק של מאות מטרים מאזור הריסת הבתים. הקשישה הבחינה מבעד לחלון חדר השינה בכמה שוטרים המסתובבים מחוץ לבית. אחד השוטרים צעק לעבר הקשישה וביקש ממנה לפתוח לו את הדלת, אך הקשישה המבוהלת סימנה לעבר אותו שוטר בידה ואמר לו "לך מפה, לך מפה". בתגובה לכך, ניפץ אותו שוטר ברגלו את שמשת חלון הבית והשליך לעברה רימון גז אשר התפרק בין רגליה, שרף חלקים משמלתה וגרם לה כוויות ברגליים מדרגה שנייה.

נוכח המצב המתוח ששר בכפר באותו יום, וקולות פיצוצי הרימונים שנשמעו ללא הרף, החליט מר אחמד בכרי יחד עם ראש המועצה לקחת יוזמה ולצאת לכיוון השוטרים ולנסות לשכנעם לסגת מן הכפר או לכל הפחות להפסיק את השלכות רימוני הגז. משהגיעו לאותו מקום החל ראש המועצה לדבר עם כמה שוטרים כשמר בכרי מדבר עם שוטרים אחרים. השוטרים התנפלו על מר בכרי והיכוהו ללא כל סיבה מוצדקת. עקב כך, הועבר מר בכרי לבית חולים הגליל המערבי בנהריה. מר בכרי סבל מחבלות קשות באזור הפנים, העיניים ושברים בצלעות. מר סלאח דבאח היה בין האנשים שהצטרפו אל מר בכרי ויו"ר המועצה. אנשי המשטרה התנפלו גם על מר דבאח והיכוהו. מר סלאח דבאח הועבר אל בית חולים נהריה שם התגלה אצלו שבר דחוס בגולגלת ופצע קרוע במצח. עקב כך הוא הועבר בדחיפות אל בית חולים רמב"ם. נוסף לחבלה בראשו התגלו אצל מר דבאח חבלות שונות בגופו. מר דבאח אושפז בבית החולים למשך 4 ימים ונמצא במעקב רפואי צמוד עד ליום זה.

רימוני הגז שהושלכו בשעות הבוקר לכל עבר, לא פסחו על גני הילדים. הגננות וההורים המודאגים סרו בבהלה אל הגנים על מנת לאסוף את ילדיהם הקטנים. אנשי המשטרה לא הציעו אף עזרה בחילוץ הילדים, שהחלו להיחנק משאיפת הגז, חרף תחנוני הגננות לכך. הם ביזו את הגננות שבאו לבקש עזרה, בניבולי פה וביטויים גזעניים ומשפילים.

עו"ד בכר טענה בפנייה, כי קריאת תצהיריהם של המתלוננים ועדי הראיה מעלה תמונה עגומה וקודרת בנוגע להתנהגות אנשי המשטרה הפרועה והאלימה עם תושבי הכפר בענה. "השלכת רימון אל עבר קשישה הנמצאת בביתה כאשר השוטר רואה אותה ולא נמנע ממעשהו; התפרצות אל בתי התושבים והכאתם; שימוש בניבולי פה, גידופים ואמירות גזעניות כלפי גננת שביקשה סיוע בהצלת ילדי הגן; שימוש רשלני באמצעי פיזור ההמונים וגרימת חבלות קשות; סירוב להושיט עזרה לילדים קטנים ועיכוב במתן סיוע רפואי לתושבים שנפצעו בנוסף לעיכובים ולמעצרים הבלתי חוקיים, לא מותירים ספק כי אנשי המשטרה טרם הטמיעו והפנימו את הצורך לנהוג עם האזרחים הערבים במתינות, להימנע ככל האפשר מפגיעה בגופם ובנפשם ולהושיט עזרה במידת הצורך" הוסיפה עו"ד בכר.

עוד נטען, כי הדרך בה נעשו החיפושים, העיכובים והמעצרים לא מותירה ספק, כי פעולות אלו נעשו בניגוד מוחלט להוראות החוק תוך רמיסת זכויותיהם החוקתיות של המתלוננים. עו"ד בכר טענה, כי התנהגות המשטרה כנגד כל אחד מהמתלוננים היתה שערורייתית בהיותה בלתי חוקית בעליל ופגעה פגיעה קשה בזכויות היסוד החוקתיות שלהם, כבני אדם וכאזרחים, לכבוד ולשלמות גוף (סע' 2 ו- 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) לחירות אישית (סע' 5 לחוק היסוד), לקניין (סע' 3 לחוק היסוד) ולפרטיות (סעיף 7 לחוק היסוד).

בנוסף נטען כי, התנהגותם של השוטרים, כללה מספר רב של עבירות פליליות ומשמעתיות, בין היתר, תקיפה (עבירה לפי סע' 378, לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977) תקיפה הגורמת חבלה של ממש (עבירה לפי סע' 380 לחוק העונשין), תקיפה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סע' 382 לחוק העונשין); חבלה חמורה (עבירה לפי סע' 333 לחוק העונשין); פציעה (עבירה לפי סע' 334 לחוק העונשין) שימוש לרעה בכח המשרה (עבירה לפי סע' 280 לחוק העונשין); הפרת אמונים והפרת חובה חקוקה (עבירה לפי סע' 284-285 לחוק העונשין) התרשלות במילוי תפקיד (עבירה משמעתית לפי סע' 2 לתוספת השניה {סע' 50}מפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א – 1971) התנהגות שאינה הולמת שוטר (עבירה משמעתית לפי סע' 3 מפקודת המשטרה, תוספת שניה); שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכח תפקיד (עבירה משמעתית לפי סע' 4 לפקודת המשטרה, תוספת שניה); עריכת חיפוש או ביצוע מעצר או כניסה לרשות היחיד שלא כדין (עבירה משמעתית לפי סע' 8 לפקודת המשטרה, תוספת שניה); התנהגות בלתי אדיבה ונקיטת לשון גסה בעת מילוי תפקיד (עבירה משמעתית לפי סע' 16 לפקודת המשטרה, תוספת שניה) שימוש בכח בניגוד להוראות הדין (עבירה לפי סע' 19 (א) לפקודת המשטרה תוספת שניה).

ארגון עדאלה רואה בחומרה רבה אי פתיחת חקירה בעניין התנהגות המשטרה חרף העובדה, כי תושבים רבים פונו לבתי החולים עקב חבלות שונות בגופם. "אי חקירת האירועים נכון ליום זה", טענה עו"ד בכר, "מורה על מחדל רציני בעבודתכם ובעבודת המשטרה".

ארגון עדאלה הביע נכונות לשתף פעולה עם המחלקה לחקירת שוטרים על מנת להגיע לחקר האמת.

לפנייה