עדאלה עתר לבג"ץ נגד מדיניות הריסת הבתים ודרש מבג"ץ להגדיר את המושג המשפטי "צורך צבאי מיידי" אשר מסתמך עליו הצבא כדי להרוס בתים בשטחים הכבושים

27/05/2004

הודעה לעיתונות
27.5.2004

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- הגיש היום, 27.5.2004, עתירה לבג"צ נגד רשויות הצבא, שר הביטחון וראש הממשלה, נגד מדיניות הריסת הבתים בשטחים הכבושים. בעתירה נתבקש בג"ץ ליצוק תוכן ומשמעות למושג המשפטי "צורך צבאי מיידי ומוחלט" אשר משתמש בו הצבא כתירוץ לפעולות נרחבות של הריסת בתים. עוד נתבקש בג"צ להחיל על המושג הנ"ל את ההגבלות הרבות שהטיל המשפט הבינלאומי על הריסת בתים.

העתירה הוגשה באמצעות עו"ד מרואן דלאל מעדאלה בשם הארגון ובשמם של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה וארגון אלחק- ארגון זכויות אדם מרמאללה. כידוע בזמן האחרון הוגשו עתירות רבות לבג"ץ בדרישה למנוע הריסת בתים בשטחים הכבושים. עד כה, בג"ץ דן בשאלת הענישה הקוליקטיבית וזכות השימוע של האזרחים שבתיהם מיועדים להריסה. אך בג"ץ קיבל את טענות הצבא הנשענות על "צורך צבאי מיידי ומוחלט", ולמעשה הכשיר את הריסת הבתים. בעתירה שהוגשה היום לבג"ץ, התבקש בג"ץ לפרש את המושג המשפטי "צורך צבאי מיידי ומוחלט" לפי כללי המשפט הבינלאומי.

בעתירה נטען, כי לפי המשפט הבינלאומי והמשפט ההומניטרי (אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, פרוטוקול הראשון לאמנות ג'נבה משנת ודיני המלחמה המעוגנים בתקנות האג משנת 1907), חל איסור על הריסת בתים. הריסת בתים נרחבת מוגדרת לפי המשפט הבינלאומי כהפרה בוטה לאמנת ג'נבה הרביעית וכהפרה רצינית לדיני המלחמה, קרי, פשע מלחמה כהגדרת מושג זה בסעיף 8 לחוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי. כלל יסוד זה, נגזר מהנחת היסוד של המשפט הבינלאומי אודות חובת ההבחנה באוכלוסיה האזרחית ואיסור הפגיעה בזכויותיה המובטחות על פי המשפט הבינלאומי. אומנם המשפט הבינלאומי הגדיר סייג לכלל זה והוא "צורך צבאי מיידי וממשי". אולם, גם חריג זה כפוף לעקרונות וכללים בסיסיים במשפט הבינלאומי, במיוחד עקרון ההבחנה בקיומה של אוכלוסיה אזרחית לעומת אחרת, ועיקרון המידתיות. עוד נטען בעתירה כי רשויות הצבא הפכו חריג זה לכלל המנחה אותם בכל מעשה הריסת בתים. "ובכך", נטען בעתירה, "מפירים רשויות הצבא את המשפט הבינלאומי".

עו"ד מרואן דלאל טען בעתירה, כי הריסת הבתים מנוגדת למשפט ההומאניטארי המורה על תחולת מבחן המידתיות ביישום החריג לכלל הבסיסי בדבר איסור הריסת בתים - "צורך צבאי מיידי ומוחלט" שלפיו: אין הורסים בית השייך לאוכלוסייה אזרחית כל עוד שהוא משרת יעד אזרחי ולא נהפך באופן מוחלט ליעד צבאי פעיל המנהל לחימה; וכי לא קיים ספק כלשהו בדבר שינוי ייעודו המוחלט של הבית ליעד צבאי; וכי הוא יוצר סכנה ממשית ומיידית; וכי אין אפשרות כלשהי לסכל את מיידיות הסכנה מפניו באמצעות חלופות אחרות: כמו השתלטות על הבית ו/או החזקתו ו/או בכל דרך אחרת מלבד ההריסה.

עוד נטען בעתירה, כי מדיניות הריסת הבתים נוגדת את הפסיקה האחרונה שניתנה בשנים 2000-2003 על ידי בית הדין הבינלאומי לעניין יוגוסלביה לשעבר ICTY. בשלושה פסקי דין, בית הדין הבינלאומי לעניין יוגוסלביה לשעבר הרשיע פוליטיקאי אחד ושלושה מפקדים בכירים בגין ביצוע פשעי מלחמה לאחר שביצעו פעולות הריסת בתים נרחבות. בית הדין הבינלאומי דחה את טענת המורשעים כי התקיים "צורך צבאי מיידי ומוחלט". בית הדין גזר עליהם עונשים של 15 – 45 שנות מאסר.

העתירה הסתמכה , בין היתר, על דו"חות של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ומקומיים. החומר העובדתי שהוצג בעתירה, כי רשויות הצבא מנצלים את טענת ה"צורך הצבאי המיידי והמוחלט" כדי לבצע פעולות הריסת בתים באופן ה"יעיל" ביותר: ללא פיקוח משפטי מצד נציגי שוכני הבתים ההרוסים; ללא עיתונות ביקורתית; ותוך נטרול אפשרות המחאה העממית נגד פעולות ההריסה הבלתי חוקיות.

יצויין, כי כ- 3000 בתי מגורים נהרסו על ידי הצבא בשטחים הכבושים מאז סוף ספטמבר 2000. יותר מ- 17,000 בני אדם איבדו את בתי מגוריהם ברצועת עזה כתוצאה מהריסת בתיהם על ידי הצבא. בחודש מאי בלבד, בין התאריכים 13.5.04 עד 24.5.04 הרסו כוחות הצבא באזור מחנה הפליטים רפח שברצועת עזה כ- 183 בתי מגורים. מסוף ספטמבר 2000 ועד לחודש מאי 2004, יותר מ- 1400 מבנים אזרחיים נהרסו במחנה הפליטים רפח, המשליכים ישירות על חייהם של כ- 14,666 נפש. הריסות בתים נוספות אירעו במקומות אחרים בשטחים הכבושים, לרבות במחנה הפליטים ג'נין ובשכם במהלך חודש אפריל 2002.

עוד נטען בעתירה, כי פעולות הריסת הבתים הנשענות על הטענה כי מדובר ב"צורך צבאי מיידי", מהווה הפרה לזכויות הבסיסיות ביותר של האוכלוסייה האזרחית. פעולות אלו מהוות ביצוע ענישה קולקטיבית האסורה אף היא על פי המשפט הבינלאומי המחייב את הצבא ככוח כובש.

ארגון עדאלה טען,כי פעולות הריסת הבתים פוגעות באופן קשה ובלתי מידתי, בזכויות חוקתיות המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לרבות זכות הקניין, הזכות לחיים.
כתב העתירה