עדאלה לבג"ץ: למנוע מהמדינה ליישם את הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל שמונע מתן מעמד לבני/ות זוג פלסטינים הנשואים לאזרחי המדינה עד שבג"ץ יפסוק בעתירות לביטולו

הודעה לעיתונות
21.7.2004

עדאלה לבג"ץ: למנוע מהמדינה ליישם את הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל שמונע מתן מעמד לבני/ות זוג פלסטינים הנשואים לאזרחי המדינה עד שבג"ץ יפסוק בעתירות לביטולו

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל הגיש היום, 21.7.2004, באמצעות עו"ד ארנה כהן, בקשה למתן צו ביניים המורה למשרד הפנים להימנע מביצוע ו/או יישום הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג- 2003, וזאת עד להכרעה סופית בעתירה שהגיש הארגון באוגוסט 2003 לביטול החוק. עדאלה הגיש את הבקשה לצו ביניים בעקבות אישור הארכת תוקפו של החוק בכנסת היום לששה חודשים נוספים (60 בעד 29 נגד).

כזכור, החוק נשוא הפנייה מונע הגשת כל בקשה חדשה של אזרחים למתן מעמד לבני/ות זוגם שהינם תושבי הגדה המערבית או רצועת עזה, ומונע מתן כל מעמד בישראל לכל מי שלא הגיש בקשה עד ליום 12 במאי 2002. כמו כן, הוא מונע שדרוג של מעמד שניתן לפני יום 12 במאי 2002 לתושבות ארעית, לתושבות קבע ו/או לאזרחות וזאת אף אם הבקשות אושרו והמבקשים עמדו בכל מבחני ההליך המדורג. כידוע, חוק זה אושר במליאת הכנסת בסוף חודש יולי בשנה שעברה. הארכת תוקף החוק היתה טעונה אישור של הכנסת בקריאה אחת בלבד.

מייד לאחר אישור החוק בכנסת, בשנה שעברה, עתר ארגון עדאלה לבג"ץ בשמם של שתי משפחות שנפגעו מהחוק, וכן בשמם של כל חברי הכנסת הערבים וועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל, בדרישה לבטל את הוראות החוק. בית המשפט איחד את הדיון בעתירת עדאלה ובעתירות נוספות שהוגשו כנגד החוק ע"י האגודה לזכויות האזרח, סיעת מר"צ, המוקד להגנת הפרט ועותרים פרטניים, וביום 9 בנובמבר 2003 ניתן צו על תנאי. נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, העביר את הדיון להרכב הרחב ביותר האפשרי, 13 שופטים. הדיון בעתירות הסתיים בינואר 2004, אך טרם ניתן פסק דין.

בבקשה נטען, כי פגיעתו של החוק בזכויות היסוד החוקתיות של נפגעי החוק מחמירה ככל שתחולתו מתמשכת. עדאלה הדגיש, כי הפירוד הכפוי של המשפחות הנפגעות החל עוד קודם לחקיקת החוק, עם קבלת החלטת הממשלה ביום 12 במאי 2002, ובמקצת המקרים עוד במרץ 2002 עם החלטת שר הפנים על הקפאת הטיפול בבקשות למתן מעמד לפלסטינים.

עוד הודגש, כי העתירה מעלה סוגייה עקרונית ביותר בדבר אי חוקתיות החוק הנדון והיא מבססת את טיעוניה המפורטים על הפסיקה העליונה, המשפט המשווה והמשפט הבינלאומי. "סיכויי העתירה להתקבל הינם גבוהים בשל הפגמים החוקתיים החמורים שיש בחוק ובתהליך החקיקה, חומרת הפגיעה בזכויות חוקתיות, ובעיקר בשל היות החוק מתנה את מתן המעמד בשייכות האתנית של בן הזוג של האזרח", נטען בבקשה.

עו"ד כהן הצביעה על טענת פרקליטות המדינה בפני בג"ץ בדבר זמניותו של חוק זה. פרקליטות המדינה טענה, כי מדובר בהוראת שעה, שעל פי הגדרתה איננה כחוק רגיל, בעיקר לאור תחולתה הזמנית. הפרקליטות ביססה את טענתה, כי החוק האמור מידתי בהיותו זמני.

לפי כך, נטען בבקשה, כי הארכת תוקף החוק, העומד לבחינת בית המשפט, חותרת תחת טענת הפרקליטות, כי המדובר בחוק חוקתי ומידתי בהיותו זמני. "טענת המשיבים, כי המדובר בהוראת שעה לשנה אחת בלבד הופרכה", טענה עו"ד כהן. עוד הודגש, כי הפרקליטות לא הצביעה על נסיבות מיוחדות כלשהן המצדיקות את הארכת תוקף החוק, על אף הפגיעה החמורה בזכויות חוקתיות וזכויות יסוד בסיסיות.

עוד נטען בבקשה, כי מאזני הנוחות נוטים לטובת המבקשים ותומכים במתן צו ביניים. "המשך הפעלת החוק יגרום למשפחות הנפגעות ממנו נזק וסבל קשים ביותר ובלתי הפיכים. לעומת זאת לא יגרם כל נזק למשיבים מאי הפעלתו, שהרי הנוהל הכללי למתן מעמד בישראל, מכח סעיף 7 לחוק האזרחות, קרי ההליך המדורג להתאזרחות בני זוג, אשר קדם לחוק, נותר בעינו וממשיך להיות מופעל ע"י המשיב מס' 1 בבקשות למתן מעמד בישראל המוגשות ע"י אזרחים ישראלים הנשואים לאזרחי מדינות חוץ", נטען בבקשה.

יצוין, כי הנוהל בדבר ההליך המדורג למתן מעמד לבני זוג של אזרחים, קובע כי ההחלטה בבקשה תתקבל "בשים לב לכנות קשר הנישואין בין בני הזוג והמשך קיומו, להיות מרכז החיים בישראל וכן להעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה". על פי הנוהל שר הפנים רשאי לקיים בדיקות ולסרב בקשות למתן מעמד ו/או לבטל מעמד שניתן, וזאת על בסיס בדיקה אינדיבידואלית, החל ממועד הגשת הבקשה ובמשך כל ארבע וחצי השנים של בחינת הבקשה למתן מעמד.

נוסף על אישור הארכת תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל, העבירה הכנסת היום בקריאה טרומית הצעת חוק לתיקון חוק הכניסה לישראל (תיקון - סמכויות שר הפנים) התשס"ד-2004 (58 בעד, 28 נגד, 7 נמנעים).

הצעת חוק זו, שהונחה על שולחן הכנסת ביום 14 ביוני 2004, כהצעת חוק פרטית, נועדה לשלול את שיקול הדעת של שר הפנים במתן אשרות לתושבות קבע ותושבות ארעית ממי ששהה בישראל ללא היתר, שבקשתו לקבלת מעמד סורבה בעבר או שבקשתו נסמכת על קרבה למי שקיבל מעמד בישראל מכח קרבה משפחתית לאזרח או תושב. בנוסף, הצעת החוק מקימה סמכות לשר הפנים לקבוע מכסה מוגבלת של אשרות לתושבות ארעית ולתושבות קבע שינתנו על ידו בכל שנה, וכן סמכות להגביל את מספר האשרות שינתנו למי שמבקשים מעמד בישראל מכח נישואיהם לאזרחים ישראלים. תכלית הצעת החוק הינה "דמוגרפית", כפי שצוין מפורשות בדברי ההסבר לה.

ביום 27.6.2004 החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה ברוב של ארבעה חברים כנגד דעתו החולקת של שר הפנים, על תמיכת הממשלה בהצעת החוק. שר הפנים הגיש ערר לממשלה על החלטה זו, בו ציין, בין היתר, כי "מספר רעיונות המופיעים בהצעת החוק הם בלתי ראויים ועלולים לגרום לכשל חמור". ביום ראשון, 18.7.2004, דנה הממשלה בערר שהגיש שר הפנים, והחליט לדחותו ולתמוך בהצעת החוק.

במכתב שנשלח ע"י ארגון עדאלה ביום שלישי 20.7.2004 לחברי הכנסת, הם נתבקשו להצביע נגד הצעת חוק זו ונגד הארכת תוקפו של חוקהאזרחות והכניסה לישראל. בפנייה נטען, בין היתר, כי החוק המוצע ישלול כל אפשרות למתן מעמד בישראל לבני זוג והורים של אזרחים רבים; החוק יפגע באלפי משפחות של אזרחים ישראלים הנשואים לפלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה וכן באזרחים הנשואים לעובדים זרים ולאזרחי מדינות חוץ; החוק יגרום לפירוד כפוי של אזרחים ממשפחתם, תוך הפרה חמורה של זכויותיהם החוקתיות לכבוד, לחיי משפחה ולשוויון, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומעוגנות באמנות הבינלאומיות שישראל הינה צד להן.

עוד נטען, כי החוק המוצע הינו בלתי חוקתי באופן קיצוני, גזעני ומפלה. הוא אינו מידתי בהיותו בלתי סביר באופן קיצוני, שרירותי וגורף. הוא מפר את עקרונות היסוד של משטר דמוקרטי.

יודגש, כי גם כיום הסמכות של שר הפנים לסרב לתת מעמד בישראל לבני זוג של אזרחים ותושבים הינה רחבה יתר על המידה, ורבים מאד המקרים בהם שר הפנים מסרב ליתן מעמד בישראל לבני זוג, ילדים וקרובי משפחה של אזרחים ותושבים תוך הפרת זכויותיהם החוקתיות. החוק המוצע מחמיר אף יותר את הפגיעה הקשה הקיימת בזכויות יסוד החוקתיות של אזרחי המדינה ותושביה.