שעות ספורות לאחר הוצאת צו ביניים: בג"ץ ביטל את הצו האוסר על רשויות הצבא להרוס עשרה בתים באזור דרום רפח

הודעה לעיתונות
22.7.2004

שעות ספורות לאחר הוצאת צו ביניים:
בג"ץ ביטל את הצו האוסר על רשויות הצבא להרוס עשרה בתים באזור דרום רפח

בג"ץ ביטל ביום 22.7.2004 לפנות בוקר את צו הביניים שנתן שעות ספורות קודם לכן, ואשר אסר על רשויות הצבא להרוס עשרה בתים באזור דרום רפח. החלטת בג"ץ באה בעקבות בקשת פרקליטות המדינה לבטל את צו הביניים שניתן על ידו, וזאת בטענה כי אין באפשרות רשויות הצבא לזהות את עשרת הבתים נשוא הצו. עוד נטען בבקשת הפרקליטות, כי החל משעות הבוקר המוקדמות של יום 21.7.2004 מתנהלת פעילות של רשויות הצבא באזור דרום רפח, המסכנת את חיילי הצבא. בנוסף, טענה הפרקליטת כי הזכות לטיעון בטרם הריסת בית תובטח במגבלות שנקבעו בבג"ץ 6696/02 עאמר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, כלומר כאשר מתקיים צורך צבאי מיידי, חשש לסיכון חיי החיילים, ואפשרות לסיכול הפעולה המבצעית.

יצוין, כי לפי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, הרסו רשויות הצבא ביום 21.7.2004 בלבד 18 בתים בשכונת אלבראזיל ושכונת אל-סלאם בדרום רפח.

בתשובתו לבקשת הפרקליטות טען מרכז עדאלה, באמצעות עו"ד מרואן דלאל, כי אין לקבל את הטענה כי אין ביכולת רשויות הצבא לאתר את עשרת הבתים נשוא צו הביניים. בתגובה נטען כי הבתים נשוא צו הביניים תואר בפרוטרוט, לרבות מיקומם, צורתם, ושטחם. יתר על כן, העותרים הדגישו את יכולתו של אותו צבא להגיע לאנשים ו/או למבנים מסויימים בשטחים הכבושים ובייחוד ברצועת עזה כאשר הוא מעונין בכך (למשל בפעולות חיסול ומעצר מבוקשים). העותרים הדגישו ש"תמוה כי דווקא כאשר הם [רשויות הצבא] אמורים לממש את חובתם על פי המשפט הבינלאומי כלפי האוכלוסייה המוגנת על פי אותו משפט מושמעת הטענה כי לא ניתן לאתר את המבנים הרלבנטיים." עוד הוסיפו העותרים כי חובה להשאיר את צו הביניים על כנו לאור אופי פעילות רשויות הצבא המתכחש לזכויות בסיסיות של האוכלוסיה המוגנת בשטח כבוש על פי המשפט הבינלאומי. תגובת העותרים כללה גם התייחסות למקרה של הריסת בית ברצועת עזה על ראשו, ולמעשה הריגתו, של אזרח פלסטיני נכה בן 75 בשם איברהים חלאפאללה. העותרים הוסיפו והבהירו בתגובתם כי אין המדובר בסוגיית זכות הטיעון בטרם הריסת בית, כנטען על ידי הפרקליטות, אלא בשאלת משמעותו של "צורך צבאי מיידי ומוחלט" על פי המשפט הבינלאומי.

החלטות בג"ץ, באמצעות השופט חשין, ניתנו בהקשר של בקשה למתן צו ביניים שהגישו ביום 30.6.2004 עדאלה, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, וארגון אל-חאק. בג"ץ נתבקש לאסור על רשויות הצבא להרוס בתים בדרום רפח, לרבות באזור ציר פילדלפי שבדרום רצועת עזה בטענת קיומו של "צורך צבאי מיידי ומוחלט", לרבות עשרה בתים הנמצאים בשכונת אל-בראזיל, בלוק O, בלוקN, בלוק J, ובלוק L. זאת עד להכרעה סופית בעתירה העיקרית שהוגשה בסוף מאי 2004.

לבקשה לצו ביניים שהגיש עדאלה לבג"ץ צורף מסמך נתונים של האו"ם באמצעות ארגון הסעד לפליטים הפלסטינים (UNRWA) ומרכז המידע ההומניטרי בשטחים הפלסטינים הכבושים (UN OCHA), המפרט נתונים אודות פעולות ההריסה שביצעו רשויות הצבא באזור רפח והשלכותיהן על זכויותיהם הבסיסיות של תושבי המקום. מסמך הנתונים האמורים פורסם תחת הכותרת Rafah Humanitarian Needs Assesment וקבע, בין השאר, כי במהלך מאי 2004 נהרסו 298 מבנים ברפח וכ- 3,800 אנשים נהיו חסרי בית. עוד קובע הדו"ח מטעם האו"ם כי מאז ספטמבר 2000 נהרסו ברפח 1,497 מבנים כתוצאה מפעילות כוחות הצבא שהותירו כ- 15,009 פרטים חסרי בית. 82.5% מאותם אנשים היו פליטים בעת הריסת מבנה המגורים שלהם.

עוד צורפו לבקשה למתן צו הביניים תמונות לווין של אזור דרום רפח מיוני 2001 ומאי 2004, המראות בבירור את היקף פעולות הריסת הבתים שבוצעו ע"י הצבא, וכן הובאו עשרה מקרים ספיציפיים של אנשים שבתיהם נמצאים בסכנה ממשית של הריסה. אנשים אלה, מתגוררים בדרום רפח: בשכונת אלבראזיל, בלוק O, בלוק N, בלוק J ובלוק L.

בבקשה נטען כי קיימים ארבעה אינדקטורים לפחות אשר יוצרים סכנה ממשית לביצוע פעולות הריסת בתים באזור דרום רפח. ראשית, העותרים הצביעו על דברי הרמטכ"ל בישיבת הממשלה מיום 16.5.2004 בה ציין כי יש להרוס מספר רב של בתים באזור דרום רפח. שנית, העותרים ציינו את סעיף 7 לנספח א' של "תוכנית ההתנתקות" המורה במפורש כי "במקומות מסוימים, יתכן שתידרש הרחבה פיזית של השטח שבו תתבצע הפעילות הצבאית." עוד הודגשו בבקשה דבריהם של בכירים בצבא שאמרו ביום 16.5.04 "...שהאירועים הקשים ברצועה מסייעים לממשלה ולצה"ל לגייס לגטמציה ציבורית לפעולות החריגות של הרס מאות בתים, ושינוי פני הקרקע. בנוסף, אומרים בצה"ל, זוהי ההזדמנות האחרונה לעצב מציאות ביטחונית ברצועה, לקראת הנסיגה מן הרצועה שכן ברור למדי שההתנתקות תצא בסופו של דבר לפועל. שלישית, צויינה המוטיבציה להרוס בתים של המפקדים והחיילים הפועלים באזור דרום רפח , בייחוד נהגי דחפור הדי - 9 ושל מפקד החטיבה הדרומית אל"מ פנחס זוארץ שאמר בראיון לעיתון ידיעות אחרונות מיום 11.6.2004 כי "הייתי מוחק עוד 200 מטר לפחות של שורות בתים. שהחיילים שלי יהיו מחוץ לטווח הנ''ט. אתה רוצה להרוס עוד 400 בתים? "כן"". רביעית, צוינה העובדה כי ביום 17.6.2004 פורסם מכרז לבניית תעלה רחבה באזור דרום רפח, אשר עלולה לגרום להריסת בתים באותו אזור.

עו"ד דלאל ציין בבקשה, כי מאזן הנזקים נוטה בבירור לרעת שוכני הבתים בדרום רפח, לרבות שוכני הבתים המפורטים בבקשה למתן צו הביניים. למשיבים ו/או מי מטעמם לא יגרם כל נזק אם ימנעו מהריסת בתים עד לבירורה הסופי של העתירה. לעומת זאת לשוכני אותם בתים יגרם נזק בלתי הפיך וזכויותיהם הבסיסיות, לרבות זכותם לקורת גג, יופרו.

בנוסף, העותרים ביקשו מבג"ץ לקבוע דיון דחוף בעתירה הקבועה ליום 10.11.2004.

יצויין, כי הבקשה לצו ביניים הוגשה במסגרת עתירה לבג"ץ שהגישו ארגון עדאלה יחד עם המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה וארגן אל-חאק מרמאללה בסוף מאי 2004, באמצעות עו"ד מרואן דלאל מעדאלה. בעתירה נתבקש בג"ץ להגדיר את המושג המשפטי "צורך צבאי מיידי ומוחלט", בו משתמש הצבא כטיעון מרכזי לביצוע פעולות של הריסת בתים בשטחים הכבושים, לרבות פעולות כאמור באופן נרחב.

בעתירה נטען, כי הכלל, לפי המשפט הבינלאומי, הוא של איסור הריסת בתי אוכלוסייה אזרחית בשטחים הכבושים, על ידי הכוח הכובש. כמו כן, הוסיפו העותרים, כי מדיניות הריסת הבתים רחבת ההיקף, מהווה הפרה בוטה של אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ושל דיני המלחמה על פי אמנת האג משנת 1907, ועל כן הם מהווים פשעי מלחמה, בהתאם להגדרתם בסעיף 8 לחוקת בית המשפט הפלילי הבינלאומי. העתירה מציגה שלושה מקומות בשטחים הכבושים, המהווים דוגמה של ביצוע פעולות הריסה בטיעון קיומו של "צורך צבאי מיידי ומוחלט" בתקופות שבין 2002-2004: ברפח, ג'נין ושכם.

העותרים הוסיפו, כי לכלל יסוד זה, האוסר הריסת בתי האוכלוסייה האזרחית בשטחים הכבושים על ידי הכוח הכובש, קיים החריג של "צורך צבאי מיידי ומוחלט". אך הפעלת החריג כפופה למגבלות רבות אשר נקבעו במשפט הבינלאומי בהקשר זה. מגבלות אלה כוללות בין היתר: החובה להבחין היטב בין האוכלוסייה האזרחית והמבנים האזרחיים לבין מטרות צבאיות; בעת קיומו של ספק באשר מבנה מסוים הנו אזרחי או שהפך לצבאי, על הכוח הכובש להתייחס אליו כאל מבנה אזרחי; הריסת מבנה אזרחי המשמש למטרות צבאיות, מותרת אך ורק בקיומו של איום צבאי מיידי ומוחלט. בנוסף, הנזק כתוצאה מפעולת ההריסה צריך להיות פרופורציונאלי לסכנה הצבאית המוחלטת הנטענת ללא חריגה ממנה וחל איסור שימוש בכלים כבדים צבאיים להריסת בתים, אשר עלולים לגרום לנזקים צפויים רבים ולא פרופורציונליים ל"צורך הצבאי המיידי". כמו כן לא ניתן להשתמש בטיעון "הצורך הצבאי המיידי" על מנת להשיג עליונות צבאית לשם הקלה על פעולת הכוח הכובש.

עוד נטען בעתירה, כי הצבא הישראלי איננו מכבד את המגבלות אותן מציב המשפט הבינלאומי, בעת הריסת בתים בטיעון "צורך צבאי מיידי". העתירה נסמכת, בין היתר, על דו"חות ומחקרי שטח של ארגוני זכויות אדם מקומיים ובינלאומיים, המפרטים את הפרות הצבא הישראלי את הוראות החוק הבינלאומי בהקשר הריסת בתים ובייחוד תוך כדי שימושו בטיעון "צורך צבאי מיידי".