עדאלה לבג"ץ: לאפשר לילדי האסירים המסווגים כ "ביטחוניים" לבוא במגע פיזי עם הוריהם האסירים במהלך הביקורים

הודעה לעיתונות
16.08.2004

עדאלה לבג"ץ: לאפשר לילדי האסירים המסווגים כ "ביטחוניים" לבוא במגע פיזי עם הוריהם האסירים במהלך הביקורים

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל הגיש היום, 16.8.2004, עתירה לבג"ץ, באמצעות עו"ד עביר בכר, בשמם של עשרה ילדי אסירים המסווגים כביטחוניים ובשמה של האגודה למען האסיר, נגד שירות בתי הסוהר (שב"ס). בעתירה נדרש בג"ץ להוציא מלפניו צו על תנאי המורה לשב"ס לבוא ולתן טעם מודע לא לאפשר לעותרים, ילדי האסירים המסווגים כ"ביטחוניים", לבוא במגע פיזי עם הוריהם האסירים במהלך ביקוריהם בבתי הכלא.

ביקורי האסירים המסווגים כ"ביטחוניים" מתקיימים כאשר קיר זכוכית חוצץ בינם לבין ילדיהם ושאר מבקריהם. עד לפני שנתיים אפשר שב"ס לילדי האסירים, אשר מתחת לגיל 10, להתקרב אל הוריהם במהלך 15 הדקות האחרונות של הביקור. הדבר נעשה ע"י העברת הילדים לצדו של ההורה. אולם, מזה למעלה משנתיים שב"ס אוסר על העותרים ויתר ילדי האסירים המסווגים כ"ביטחוניים", לבוא מגע פיזי כלשהו עם הוריהם בבית הכלא. את 30 הדקות המוקצות (אחת לשבועיים) לביקור אבותיהם בבית הכלא, נאלצים העותרים להעביר כאשר בינם ובין אבותיהם מוצב קיר זכוכית המונע כל מגע או קרבה פיזית ורגשית ביניהם.

לעומת זאת ביקורם של ילדי האסירים הפליליים את הוריהם האסירים מתנהלים באופן פתוח, כשאין כל מחסום או מחיצה בין הילדים להוריהם.

כאמור, החל מחודש מאי 2002 החליט שב"ס שלא לתת את האפשרות למגע פיזי בין האסירים עם הסיווג "הביטחוני" לבין ילדיהם הקטינים, וזאת, כי לטענתו היה ניסיון הברחת חפץ אסור על ידי אחד הילדים לאביו האסיר.

עו"ד בכר טענה בעתירה, כי החלטת השב"ס משנת 2002 לאסור על הילדים לבוא במגע פיזי עם אבותיהם האסירים, הנה בלתי חוקית, היות והיא ניתנה בחוסר סמכות, פוגעת בזכותם החוקתית של הילדים לכבוד, פוגעת בזכותם לקבל אהבה מהוריהם, נוגדת ומתעלמת מעיקרון טובת הילד, מפלה אותם לרעה, מהווה ענישה קולקטיבית בלתי חוקית, שרירותית, בלתי סבירה ובלתי מידתית בעליל. כמו כן, נטען בעתירה, כי החלטת שב"ס הנ"ל פוגעת קשות בזכויות אבותיהם האסירים לשוויון, לכבוד ולביקורים, ועל כן דינה בטלות לאלתר.

העתירה התייחסה להשלכות הישירות של איסור המגע בפיזי על חיי הילד והתפתחותו, והשלכותיו העקיפות על ילדי האסירים כתוצאה מהשפעת איסור המגע על ההורים האסירים. שכן, כל השלכה קשה על האסיר תגרום במישרין לפגיעה ביחסי הילד עם אביו ובזכותו לקבל תמיכה רגשית ממנו. "אסיר אשר נפגעה יכולתו להמשיך להיות אב לא יעניק לילדיו את אשר צריך להעניק ועל כן כל פגיעה באסיר גוררת פגיעה נוספת בילד", נטען בעתירה.

עוד נטען בעתירה, כי אי מתן האפשרות לילדו של האסיר לגשת אל אביו, לחבקו ולנשקו יגביר את תחושת הילד בהתעלמות וחוסר ההתייחסות של הוריו לצרכיו הרגשיים. "מצב זה", נטען, "עלול להפנים בקרב הילד תחושה של נטישה ודחייה מטעם האב, דבר שיש בו כדי לדחוף את הילדים לעולם העבריינות". מחקרים שצורפו לעתירה מראים, כי בקרב ילדים אשר מבקרים את הוריהם האסירים תחת מגבלות, כגון מגע פיזי, התגלו תופעות דיכאון ומרירות ודימוי עצמי נמוך, דבר אשר לא התגלה בקרב ילדים המבקרים את הוריהם במסגרת ביקורים פתוחים. בנוסף, בחוות דעת שצורפה לעתירה, מציינת ד"ר מילי מאס, כי מגע פיזי בין הילד להורהו האסיר הנו עניין הכרחי ביותר למען התפתחותו הטבעית של הילד והדאגה למילוי צרכיו הרגשיים.

בנוסף נטען בעתירה, כי איסור מגע פיזי בין הורה לילדיו נוגד את עיקרון טובת הילד ואינו עולה בקנה אחד הן עם האמנות הבינלאומיות והן עם הדין הישראלי. שכן, על פי סעיף 9 (3) לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד על המדינות החתומות לכבד את זכותו של ילד שנפרד מאחד מהוריו או משניהם להמשיך לקיים יחסים אישיים איתם ולבוא במגע ישיר איתם. בנוסף הודגש בעתירה, כי שלילת זכותם של העותרים להתקרב אל אבותיהם בבית הכלא, לנשקם ולחבקם, בתירוץ כי בעבר נעשה שימוש בילד זה או אחר, מהווה עונש קולקטיבי כלפיהם וכלפי הוריהם על לא עוול בכפם.

יודגש, כי האסירים המסווגים כ"ביטחוניים" מנועים מלהשתמש בטלפון באופן מוחלט, להבדיל מיתר האסירים אשר זכאים לשימוש יום יומי בטלפון הציבורי העומד לרשותם בבתי הכלא. מכאן, הביקורים הופכים לאמצעי היחיד שבו יוכל הילד לשמוע ולראות את אביו. על ביקוריהם של הילדים ומשפחות האסירים הפלסטינים משהשטחים הכבושים מערימים קשיים רבים נוספים בכך שהם אינם מתקיימים בצורה סדירה נוכח המכשולים ששם הצבא על כניסתם לארץ. כך למשל, בשל מדיניות העוצר והסגר לה הם נתונים והגבלת זכותם לחופש תנועה, נאלצים אותם ילדים להישאר בביתם ובאזורי מגוריהם, לעיתים חודשים, ובכך נמנע מהם לבקר את הוריהם האסירים לתקופה ממושכת.

בעתירה צוין, כי האפליה הקיימת בין ילדיהם של האסירים המסווגים כ"ביטחוניים" לבין אלה המסווגים כפליליים איננה מסתכמת רק בעניין של המגע הפיזי בין הילד להורה האסיר, אלא משתרעת על כל הפעילויות של שב"ס ושל הרשות לשיקום האסיר ואשר מטרתן חיזוק הקשר בין האסיר לילדיו והגנה על הילדים מפני סטייה חברתית, הידרדרות, תחושת אשם, הלם ומועקות נפשיות. כך למשל, מודרים ילדי האסירים המסווגים כ"ביטחוניים" מפרויקט פר"ח- ילדי אסירים, המופעל ברשות לשיקום האסיר בשיתוף שב"ס, מזה למעלה מ- 18 שנים. מטרת אותו פרויקט הינה,בין היתר, הידוק הקשר בין הילד להורהו האסיר, חיזוק הילד והעלאת ביטחונו העצמי, שיפור התפקוד החברתי הבין-אישי של הילד ושיפור הישגיו בבית הספר.

יצוין, כי ארגון עדאלה פנה בעבר לש"ס באותו נושא, ודרש כי יותר לכל ילדי האסירים המסווגים כ"ביטחוניים" לבוא במגע פיזי עם הוריהם האסירים. במענה לפניות עדאלה טענה עו"ד גילה שבירו, כי אין בכוונתם לאפשר את המגע הפיזי, משהוברר כי המגע הפיזי נוצל ניצול ציני, וכי המדינה נמצאת במצב מלחמה וכי יש במגע הפיזי בין הילד לאביו כדי להוות סיכון לביטחון המדינה.

 לעתירה