עדאלה לבג"ץ :לבטל מדיניות המנהל ותקנה 27 לתקנות חובת המכרזים אשר מונעים מאזרחים ערביים להשתתף במכרזים לצורך שיווק קרקעות קק"ל

הודעה לעיתונות
13.10.2004

עדאלה לבג"ץ :לבטל מדיניות המנהל ותקנה 27 לתקנות חובת המכרזים אשר מונעים מאזרחים ערביים להשתתף במכרזים לצורך שיווק קרקעות קק"ל

ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל- הגיש היום, 13.10.2004, עתירה לבג"ץ, באמצעות עו"ד סוהאד בשארה, נגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י), שר האוצר וקרן קיימת לישראל (להלן: קק"ל), בדרישה לבטל מדיניות המינהל ותקנה 27 לתקנות חובת המכרזים, אשר לפיהן הוא מונע מהאזרחים הערבים במדינה, מלהשתתף במכרזים שהוא עורך לצורך שווק קרקעות קק"ל. כמו כן, ביקש עדאלה מבג"ץ להוציא צו ביניים המורה לממ"י להקפיא את כלל המכרזים הפתוחים ו/או העומדים להיפתח, לחלוקת קרקע בבעלות הקרן קיימת לישראל, ולהימנע מהעברת זכויות במקרקעין על פי מכרזים אלה, וזאת עד למתן החלטה סופית בעתירה.

יצויין, כי ממ"י מנהל על פי החוק את מקרקעי ישראל, לרבות קרקעות קק"ל. בהתכתבויות בין ממ"י ולבין עדאלה בנושא ואשר החלה ביום 2 לאוגוסט 2004 הודה המינהל כי אכן המכרזים שהוא עורך במקרקעין של קק"ל מיועדים ליהודים בלבד. וכי הסיבה למדיניות זו חוזרת לכתב האמנה שנחתם בשנת 1961, בין מדינת ישראל לבין קק"ל, שלפיו, , מחוייב הוא לכבד את מטרותיה הרשומות של קק"ל. כידוע, מטרות קק"ל קובעות מפורשות שהיעד של הקרן הוא יישוב יהודים במדינת ישראל.

עו"ד בשארה הוסיפה, כי ממ"י אינו רשאי לאמץ עמדות ו/או מטרות אשר מנוגדות לעקרונות היסוד, וכי התקשרות עם צד ג' לא פוטרת את הרשות הציבורית מתחולת המשפט החוקתי. מדיניות מפלה מטעם המינהל, גם אם היא נעשית בשם צד ג', היא מעבירה מסר שלילי מצד המדינה כלפי אזרחיה הערבים, והופכת את המדינה לשותפה למעשה מפלה, פוגע ומשפיל באוכלוסייה שלמה, המהווה מיעוט לאומי בישראל.

כמו כן, נטען בעתירה, כי מדיניות זו, איננה נשענת על חקיקה ראשית כלשהי, והעיגון היחיד שנמצא לה הוא בחקיקת משנה, תקנה 27 לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג – 1993. תקנה זו, נטען בעתירה, מנוגדת לחוק המסמיך, היינו לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992, ולדיני המכרזים הכלליים. שכן, חוק חובת מכרזים אוסר מפורשות על הפלייה על רקע לאום. בנוסף, , נטען, כי מדיניותו של המשיב ותקנה 27 הנ"ל, אינן מקיימות את פסקת ההגבלה שבחוק היסוד, בהיותן מפלות על רקע לאום ולא נשענות על חקיקה של הכנסת.

יצוין, כי כיום, נמצאים כשניים וחצי מיליון דונמים הרשומים על שם קק"ל. בעתירה נטען, כי המשך מדיניותו של המינהל, עלולה להוביל ליצירת מרחבים ציבוריים המתבססים על הפרדה על בסיס לאום: ישובים או שכונות שבהם יגורו אך ורק יהודים, ולאזרחים האחרים תיאסר רכישת זכויות בקרקע או בניית בית בהם. בעתירה הודגש, כי תמונה מרחבית זו, כשלעצמה, אשר לא יכולה להתקבל כיום באף משטר דמוקרטי, מחייבת, מאליה, את הפסקת מדיניותו של המינהל, באופן מיידי.

בבעלותה של קק"ל נמצאים, כיום, כ- 2.555 מיליון דונם, כ- 13% משטח המדינה. קרקעות אלו מתפרשות בכל אזורי המדינה ומחוזותיה בחלקים שונים כלהלן:

טבלה 1: התפלגות קרקעות קק"ל לפי מחוזות, נכון לשנת 2003

היקף הקרקעות של קק"ל גדל באופן מתמיד, וכמעט בכל שנה חלה עליה בקרקעותיה. כך עולה מהטבלה להלן, המסכמת את היקף הקרקעות בשנות התשעים והאלפיים:

טבלה 2: היקף הקרקע בבעלות קק"ל לפי שנים

כ- 2 מיליון דונם מבין קרקעותיה הנ"ל של קק"ל, הועברו אליה על ידי המדינה, מקרקעות שהיו בשליטתה. מיליון ראשון הועבר בשנת 1949, ומיליון שני הועבר לקק"ל בשנת 1953. עובדה זו, הובילה להענקת מעמד מיוחד לקק"ל בחקיקה הישראלית ולראיית קק"ל כגוף המכריע בשיח הציבורי, בכל הקשור למדיניות הקרקעית בישראל.

בעתירה נטען, כי מדיניותו המפלה של ממ"י בניהול המקרקעין הרשומים על שם קק"ל הינה חמורה, קיצונית, בלתי סבירה באופן מוחלט, בין היתר, גם מחמת הצטרפותה למדיניות המפלה, של המינהל, נגד האזרחים הערבים בהקצאת מקרקעין, בהפקעת אדמות, בהקמת יישובים וכו'.

מאז קום המדינה הופקעו ו/או הועברו קרקעות רבות לחזקת המדינה ו/או לבעלותה ו/או לחזקת גופים ציוניים אשר מיועדים, על פי הגדרתם, לשרת את האוכלוסייה היהודית בלבד, כגון הסוכנות היהודית, הקרן קיימת לישראל. תוצאתה של מדיניות זו היתה השליטה של המדינה על הרוב המכריע (93%) של הקרקעות במדינה, משאב הנחשב החשוב ביותר לפיתוח חברתי וכלכלי.

בעתירה נטען, כי מדיניות המקרקעין בישראל מתאפיינת בשני אלמנטים מרכזיים: א. הלאמת הבעלות וריכוז השליטה בה; ב. הקצאה בלתי שיווניות וסלקטיבית של זכויות החזקה במקרקעין. המניהל, נטען, מנהיג מדיניות מפלה ובלתי שוויונית, בכל הקשור להקצאות קרקע ופיתוחן לטובת האוכלוסייה. הקרקעות הוקצו על בסיס לאום, לטובת האוכלוסייה היהודית.

מדיניות מתמשכת זו הובילה למחסור בקרקע לפיתוח בישובים הערביים, למצוקת דיור בישובים אלה, למחסור בקרקע לבניה, כולל בניה ציבורית ומחסור כמעט בכל תחומי הצרכים הקרקעיים, אף הבסיסיים שבהם. עוד הובילה מדיניות זו לכך כי עיקר משאבי הקרקע הועמדו לרשות הרוב היהודי במדינה, צמצום שטחי השיפוט והפיתוח של הישובים הערביים, רמה גבוהה של צפיפות ומחסור רב בשטחים לבניה ציבורית ושירותים.

עו"ד סוהאד בשארה הדגישה, כי המינהל בתור נאמן הציבור מקיים מדיניות ללא תכלית ראויה, וזאת בשל הפגיעה הבוטה בעקרונות השוויון, ההגינות, והצדק החלוקתי אשר אמורים להוות הבסיס לניהול מדיניותו.