בג"ץ הוציא צו על תנאי וצו ביניים בעתירה שהגיש עדאלה נגד ריסוס יבולים חקלאיים של תושבים מהכפרים הלא מוכרים בנגב

בג"ץ (הרכב השופטים: בייניש, לוי ועדיאל) הוציא היום, 18.10.2004, צו על תנאי בעתירה שהגיש עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל בחודש מרץ 2004, בדרישה לאסור על מנהל מקרקעי ישראל, משרד התעשיה, המסחר, והתעסוקה ומשרד החקלאות לרסס יבולים חקלאיים של תושבים מהכפרים הלא מוכרים בנגב. בג"ץ הורה למדינה להסביר תוך חודשיים מודע לא יופסקו פעולות הריסוס. כמו כן, בג"ץ הוציא צו ביניים סמוך להגשת העתירה האוסר ממנהל מקרקעי ישראל לרסס יבולים חקלאיים של תושבים מהכפרים הלא מוכרים בנגב עדיין בתוקף.

העתירה הוגשה באמצעות עו"ד מרואן דלאל מעדאלה, בשם הארגון ובשמם של ארבעה תושבים מכפרים לא מוכרים בנגב אשר נפגעו מריסוס היבולים החקלאיים, רופאים לזכויות אדם, אגודת הארבעים, הפורום לדו קיום בנגב, חברת הנגב למען האדמה והאדם- בע"מ, בוסתאן לשלום, האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל, האגודה הערבית לזכויות האדם ואגודת הגליל.

כידוע, לפני כשנתיים החל מנהל מקרקעי ישראל בשיטת ריסוס היבולים השייכים לאזרחים ערבים בדואים בטענה שהם גידלו אותם באדמות השייכות למדינה. מטרת הריסוס, כפי שהצהיר עליה, מנהל מקרקעי ישראל, היתה "למנוע את פלישתם לאדמות נוספות בנגב".

בריסוסים שביצע מינהל מקרקעי ישראל בשנים האחרונות רוססו לפחות 20,000 דונמים בעיקר של חיטה, ושעורה.. הגידולים מהווים חלק ממזונם של תושבי הכפרים הבלתי-מוכרים ובעלי-החיים שברשותם וחלקם מתקיימים מהם.

יצוין, כי מנהל מקרקעי ישראל מרסס את היבולים ללא התראה מוקדמת ועושה שימוש בחומר רעיל מסוג ראונדאפ –קוטל עשבים לביצוע ריסוס היבולים החקלאיים של תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב. לא אחת, הריסוס גם בפגע ישירות באנשים המתגוררים בסמוך לשדותיהם.

מרכז עדאלה טען בדיון היום, כי ריסוס היבולים החקלאיים בכפרים הלא מוכרים בנגב על ידי מנהל מקרקעי ישראל מסכן את חיי התושבים והחיות וגורם נזקים בלתי הפיכים ליבולים. עוד טען עדאלה , כי המעשה מהווה הפרה בוטה לזכותם של תושבי המקום לחיים לבריאות וכבוד.

פרקליטות המדינה טענה בפני בג"ץ, כי מדיניות ריסוס היבולים החקלאים על ידי מינהל מקרקעי ישראל יעילה ואפקטיבית בהתמודדות עם "פולשים" בדואים לקרקע. בנוסף טענה המדינה, כי על פי חוות דעתו של הטוקסיקולוג הראשי של משרד הבריאות, פעולות הריסוס , אינן מקימות סכנה בריאותית לבני אדם. עוד נטען, כי אין כל אינדיקציה לכך שפעולות הריסוס מן האוויר שנעשו על ידי המדינה גרמה לפגיעה בריאותית כלשהי.

אולם עו"ד מרואן דלאל טען, כי מסוכנותו של חומר הראונדאפ לבני אדם ולסביבה עולה כבר מהוראות השימוש והאזהרה המופיעות על מיכל חומר הריסוס עצמו. כך, למשל, מצויין שם כי על המשתמש באותו חומר לנקוט באמצעי זהירות מוגברים שמא יבוא במגע כלשהו עם אותו חומר. כמו כן, הוראות השימוש שעל הראונדאפ מורות במפורש כי אסור להשתמש בחומר זה באמצעות רחף, כלומר מהאוויר, בין השאר, מעל בריכות דגים.

לעתירה צורפו חוות דעת של מומחים הקובעים, כי הריסוס מהווה סכנה ברורה ומיידית לבני אדם. ד"ר אליהו ריכטר, מרצה בכיר וראש היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית באוניברסיטה העברית, מפרט בחוות דעתו את הסיכונים הטמונים בשימוש בחומר הראונדאפ הן לבני אדם והן לסביבה בכלל. מחוות הדעת של ד"ר ריכטר עולה כי הסיכונים העולים משימוש בחומר הראונדאפ כוללים, בין השאר, סיכונים בפריון, גרימת מומים מולדים, וסכנה שהחומר מסרטן.

ד"ר אחמד יזבק, מומחה לחומרים רעילים, בוגר הפקולטה לכימיה בטכניון, עומד בחוות דעתו על הסכנה הטמונה בשימוש בחומר הראונדאפ, אשר כוללת, בין השאר, גירוי עיניים ועור, הגברת הפלות, בחילה, קשיי נשימה.

יצויין כי, ארגון עדאלה ורופאים לזכויות אדם פנו רבות למנהל מקרקעי ישראל בדרישה להפסיק את פעולות הריסוס. בפניות נטען, כי ריסוס יבולים חקלאיים של אזרחים ערבים בדואים בנגב אינה חוקית וגורמת נזק. בתגובת מנהל מקרקעי ישראל נטען, כי הריסוס לא גרם ואינו יכול לגרום נזק.

עו"ד מרואן דלאל מעדאלה טען עוד, כי ריסוס היבולים אף נוגד את האיסורים בחוק העונשין בעניין שימוש ברעל מסוכן והיזק בזדון.

עוד נטען ע"י עדאלה, כי פעולות הריסוס הננקטת על ידי מינהל מקרקעי ישראל נעשית בחוסר סמכות. החוק הדן בסוגיית הדברת צומח הוא חוק הגנת הצומח, תשט"ז – 1956. בנוסף נטען, כי תכלית החוק היא תברואתית וסביבתית בלבד ולא למען קידום זכויות נטענות כלשהן על ידי מנהל מקרקעי ישראל.

עוד נטען, כי גם אם יש למינהל מקרקעי ישראל זכויות בקרקע, מינהל מקרקעי ישראל אינו מוסמך לעשות שימוש באמצעי כה מסוכן על מנת לאכוף את זכויותיו הנטענות.

יודגש, כי הקרקעות שבאזור בו דנה העתירה נמצאות בהליכי הסדר, כלומר אין למינהל מקרקעי ישראל זכויות מוקנות בהן. תושבי המקום טוענים לבעלות בקרקע, ואילו מינהל מקרקעי ישראל טוען כי יש לרשום את הבעלות בקרקע על שמו.