הנשיא ברק לפרקליטות המדינה: העולם כולו קורא את הדו"חות הבינלאומיים בעניין הריסת הבתים ברפיח, לכן, ולמען ההיסטוריה שלנו, אני מציע לכם להשיב באופן מפורט על העתירה

הודעה לעיתונות
28.10.2004

הנשיא ברק לפרקליטות המדינה: העולם כולו קורא את הדו"חות הבינלאומיים בעניין הריסת הבתים ברפיח, לכן, ולמען ההיסטוריה שלנו, אני מציע לכם להשיב באופן מפורט על העתירה

בג"ץ (הרכב: הנשיא אהרון ברק, מישאל חשין ואליהו מצא) דן ביום 26.10.2004, בעתירה שהגיש ארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, באמצעות עו"ד מרואן דלאל, בשמם של ארגון אל-חאק מראמאללה והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, במאי השנה, נגד פעולות הריסת הבתים הנרחבות בדרום רפיח ובה דרש הארגון להגדיר מהו "צורך צבאי מוחלט" המתרץ את פעולות הריסת הבתים בשטחים הכבושים.

נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, הציע בדיון למדינה לבדוק את פעולות הריסת הבתים שביצע הצבא בחודשים האחרונים בדרום רצועת עזה במהלך מבצעי הצבא באזור, וזאת, על ידי הקמת גוף לצורך העניין או עריכת הבדיקה על ידי גורם צבאי.

עו"ד ענר הלמן מפרקליטות המדינה ענה בתגובה לשאלת השופטים אודות מספר הבתים שנהרסו, כי "לצבא ולמדינה אין נתונים מדויקים באשר למספר הבתים שנהרסו והדבר נובע מן העובדה שמדובר בלחימה קשה שבמהלכה נמצאים החיילים בתוך טנקים וכי ישנה בעיה בשוך הקרב לגלות כמה בתים בדיוק נהרסו".

הנשיא ברק אמר, כי העולם כולו נסמך על הנתונים המופיעים בדו"חות השונים של האו"ם וארגוני זכויות האדם: "הדו"חות הללו נקראים בעולם ומשמשים את התשתית העובדתית ביחס אלינו. אנחנו לא חיים על אי בודד. אנחנו יכולים להמשיך הלאה והבעיה נמשכת. מדוע לא ייעשה מאמץ לבדוק אם הבתים שנהרסו היו צריכים להיהרס?" שאל הנשיא ברק והוסיף: "אם נדחה את העתירה, ההיסטוריה תיכתב על פי הדו"חות".

עו"ד הלמן השיב לנשיא ברק כי לא הכל ניתן לבדוק בדיעבד וכי מדובר בעבודה מאומצת. ברק השיב: "הדו"חות האלה של האו"ם – זה איום ונורא. העולם קורא את הדו"חות האלה ואין תשובה מישראל".

ארגון עדאלה הסתמך בתגובתו האחרונה שהוגשה לבג"ץ על דוחו"ת בינלאומיים של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים וארגונים הומניטאריים מטעם האו"ם (UNRWA סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים מטעם האו"ם, משרד התיאום לעניינים הומניטאריים מטעם האו"ם OCHA, Human Rights Watch, דו"ח של נציג הועדה לזכויות אדם מטעם האו"ם John Dugard וFIDH) שהתייחסו להריסת הבתים בשטחים הכבושים. כך למשל, לפי דו"ח UNRWA שהתפרסם ביום 20.10.2004, נמצא, כי בעת הפעילות הצבאית בצפון רצועת עזה במסגרת מבצע "ימי תשובה" נהרסו 91 בית ונותרו 675 בני אדם ללא קורת גג.

בדו"ח של נציג הועדה לזכויות אדם מטעם האו"ם מיום 12.8.2004, John Dugard, יש פירוט לגבי פעולות הריסת הבתים שנוקט הצבא בהיקף נרחב. דו"ח דוגארד מבחין כי עד לאוגוסט 2004 רפח וח'אן יונס שברצועת עזה היו מוקד פעילות של הריסת בתים נרחבת על ידי הצבא. בדו"ח נכתב, כי בימי הפעילות של הצבא במבצע זה (18.5.04 עד 24.5.04), הם הרסו 167 מבנים ו/או גרמו להם נזק בלתי הפיך. בתים אלה אכלסו 379 משפחות, קרי 2066 פרטים. במהלך חודש מאי בלבד, נהרסו ברפח 298 מבנים שאיכלסו 710 משפחות, שהם 3,800 פרטים.

מר דוגארד כתב בדו"ח, כי מדובר בהפרות בוטות לאמנת ג'נבה הרביעית, וכי על הקהילה הבינלאומית מוטלת החובה לאתר את האחראים לפעולות אלה כדי להעמידם לדין בגינן.

יצויין, כי הצבא טען, כי המטרה העומדת מאחורי פעילות הריסת הבתים במסגרת מבצע "קשת בענן" (18.5.04- 24.5.04) במאי 2004 היא מציאת מנהרות והריסתן. על פי הודעת הצבא מיום 24.5.2004, הוא מצא בסוף המבצע שלוש מנהרות בלבד.

עוד יצוין, כי כתוצאה מהריסת בתים בעזה בשנת 2004, 1,360 בני אדם נעשו חסרי בית מדי חודש. 45 אנשים, בדרך כלל פליטים, נעשים חסרי מקום מגורים מדי יום. במהלך 4 השנים האחרונות, 24,547 אנשים מעזה נהיו חסרי בית כתוצאה מהריסת בתיהם על ידי הצבא.

יודגש, כי בעתירה נטען, כי הגדרת המושג המשפטי "צורך צבאי מוחלט" צריכה להיעשות בהתאם למשפט הבינלאומי ההומניטרי, חוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי והחלטות בית הדין הפלילי הבינלאומי לעניין יוגוסלביה לשעבר. עוד נטען, כי הפעלת החריג כפופה למגבלות רבות אשר נקבעו במשפט הבינלאומי בהקשר זה. מגבלות אלה כוללות בין היתר: החובה להבחין היטב בין האוכלוסייה האזרחית והמבנים האזרחיים לבין מטרות צבאיות; בעת קיומו של ספק באשר מבנה מסוים הנו אזרחי או שהפך לצבאי, על הכוח הכובש להתייחס אליו כאל מבנה אזרחי; הריסת מבנה אזרחי המשמש למטרות צבאיות, מותרת אך ורק בקיומו של איום צבאי מיידי ומוחלט. בנוסף, הנזק כתוצאה מפעולת ההריסה צריך להיות פרופורציונאלי לסכנה הצבאית המוחלטת הנטענת ללא חריגה ממנה; איסור שימוש בכלים כבדים צבאיים להריסת בתים, אשר עלולים לגרום לנזקים צפויים רבים ולא פרופורציונאליים ל"צורך הצבאי המיידי". כמו כן לא ניתן להשתמש בטיעון "הצורך הצבאי המיידי" על מנת להשיג עליונות צבאית לשם הקלה על פעולת הכוח הכובש.

בג"ץ ביקש בסופו של הדיון מעו"ד דלאל להגיש לבית המשפט פירוט של דפוסי הריסת בתים במקומית ספציפיים כדי להמשיך את הדיון בעתירה.