נשיא בית המשפט העליון לפרקליטות המדינה: לדעתי התוצאה של תנאי השירות הצבאי בחלוקת קרקע מפלה נגד האזרחים הערבים

הודעה לעיתונות
9.11.2004

נשיא בית המשפט העליון לפרקליטות המדינה: לדעתי התוצאה של תנאי השירות הצבאי בחלוקת קרקע מפלה נגד האזרחים הערבים

היום, 9.11.2004, דן בג"ץ בעתירה שהגיש ארגון עדאלה באוקטובר 2003, באמצעות עו"ד סוהאד בשארה, בדרישה לבטל את החלטת מינהל מקרקעי ישראל מס' 952 אשר מעניקה הנחות בשיעור של 90% מדמי החכירה לקרקע לבנייה לחיילים משוחררים, בישובים באזורי הגליל והנגב, אשר יש בהם יותר 500 יחידות דיור, והכלולים באזורי עדיפות א' ו ב'. רשימת הישובים הראשונה כללה 423 ישובים יהודים בגליל ובנגב, ואין ביניהם אף ישוב ערבי.

בג"ץ מתח ביקורת על הכללת קריטריון השירות הצבאי וביקש מפרקליטות המדינה להסביר הכללת קריטריון זה. עוד ביקש בג"ץ הסבר אודות קריטריון יחידות הדיור. פרקליטות המדינה טענה בתשובה, כי מדובר ביישובים קטנים הזקוקים לעזרה. במקביל, טענה עו"ד בשארה שמינהל מקרקעי ישראל לא הביא נתונים על מצבם של יישובים אלה, וכי החלטתו הנה החלטה שרירותית המפלה בין היישובים הערבים והיישובים היהודים.

יצוין, כי בתגובת המדינה לעתירה, טענה פרקליטות המדינה, כי לאחר בחינה נוספת בכל הנוגע לרשימת הישובים עליהם חלה ההחלטה, נמצא כי אמנם נפלו שיבושים ברשימות שפורסמו, ובכלל זאת לא נכללו בהם מספר יישובים ערביים, העונים על הפרמטרים הגיאוגרפיים שנקבעו בהחלטה. ועל כן, הודיעה הפרקליטות על הוספת 15 יישובים ערבים קטנים לרשימה והם: אל עוזייר, רומאנה, ניין, טייבה, מוקייבלה, סנדלה, שיח דנון, עין אל-אסד, סלמה, כמאנה, חוסינה, ראס אלעין, דמיידה, סואעד חמירה וואדי אלחמאם.

בג"ץ ציין בהקשר זה, כי קריטריון השירות הצבאי יחסום תחולת ההחלטה על יישובים ערבים העונים על שאר הקריטריונים.

עו"ד בשארה טענה בדיון, כי ההחלטה מפלה על רקע לאום וזאת בשל התניית קבלת ההטבה בתנאי "השירות צבאי או לאומי" כתנאי סף; וכי תנאי זה אינו רלוונטי לתכלית המוצהרת של ההחלטה; וכי חוק קליטת חיילים משוחררים משנת 1994 ממצה את כל הפריוויליגיות החברתיות והכלכליות המגיעות לחיילים המשוחררים, וכל הטבה מעבר לאמור בחוק זה אינה לתכלית ראוייה.

כמו כן, הודגש כי שאר הקריטריונים שנקבעו ליישומה (מספר יחידות דיור ביישוב וסיווג לאזורי עדיפות לאומית) גם הם מפלים על רקע לאום וזאת בגלל האפקט והתוצאה שהם מובילים אליה.

עוד נטען, כי השרירות והקיצוניות של ההחלטה בולט בסתירות הפנימיות ובהעדר כל הגיון בה. "כך למשל, אין שום קשר רציונאלי, הגיוני או סביר בין תנאי הסף המתייחס לחיילים משוחררים לבין התכלית המוצהרת של ההחלטה המבקשת לעודד מעבר תושבים לגליל ולנגב. חייל משוחרר ועשיר מהגליל יכול לזכות בקרקע כמעט בחינם, ולאחר חמש שנים ימכור אותה לאחר, לכל אדם אחר אף מי שהורשע בגין השתמטות מהשירות בצה"ל, ואילו תושבי תל-אביב, ירושלים או טייבה שממרכז הארץ שלא שירתו בצה"ל אך מוגדרים כנזקקי דיור, ומעוניינים לעבור להשתקע בגליל או הנגב, לא יכולים לזכות בהטבה. בכך, חלוקת הקרקע לפי ההחלטה זו גורמת להתעשרותו הגדולה, המפתיעה והמקרית של היחיד הלא נזקק במקום שאין בו מצוקת דיור".

העתירה סקרה בהרחבה את התייחסות הפסיקה לסוגיית חלוקת המקרקעין במדינה, ונטען בה, כי ההחלטה שבנדון נוגדת את העקרונות הבסיסיים שהותוו על ידי בית המשפט העליון בנושא, ובראשם עקרון הצדק החלוקתי, שכן "היא מטיבה באופן קיצוני ביותר, עד כמעט חלוקה חינם, של הקרקע, אך ורק לקבוצה מסוימת מכלל האזרחים במדינה". כמו כן, נטען בעתירת עדאלה, כי המשיבים לא נתנו משקל כלשהו למצוקת הדיור בישובים הערבים, ועל כן החלטתם לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

בתגובתה טענה הפרקליטות, כי התכלית הראשונה של ההחלטה היא חיזוקן של הישובים הקטנים באזורי עדיפות לאומית בגליל ובנגב ואילו התכלית השנייה הינה "מתן הטבה למי שתרמו מזמנם לציבור, ולעיתים אף סיכנו את חייהם, במסגרת השירות הצבאי או השירות הלאומי". עוד טענה הפרקליטות, כי "החלטת המועצה לא באה לפגוע באינטרסים של הקבוצה בשמה הוגשה העתירה, אלא להיטיב עם קבוצה אחרת, שחלקה היחסי באוכלוסייה הולך ומתמעט, קרי מי ששרתו שירות משמעותי. זהו מסר ערכי של המחוקק, בתקופה קשה, שבה השתמטות מן השירות הפכה לנפוצה, ואי נכונות לשאת בנטל, מקודשת לעיתים אף לרמה של זכות מוקנית; לכך מצטרף המצב הביטחוני הקשה בשנים האחרונות, בהם נדרשת אותה קבוצה, ההולכת וקטנה, לשאת בנטל, ובמקרים רבים לסכן את חייה, לטובת הכלל", מכאן נטען, כי "זוהי מטרה לגיטימית וראויה, המהווה שיקול רב משקל בהקשר של עתירה זו".

עוד הוסיפה פרקליטות המדינה בדיון לעניין זה, כי הגבלת ההטבה לחיילים משוחררים נעשתה משיקולים תקציביים. מנגד נטען ע"י העותרים, כי פרשנות המשיבים לתכלית ההחלטה מנוגדת למטרה המוצהרת והישירה שלה כמו שזו מופיעה במסמכיה. פרשנות זו אף אינה עולה בכפיפה אחת עם אופן קבלת ההחלטה, ובין היתר, הגופים שהיו מעורבים בקבלתה.

פסק הדין יינתן במועד אחר.