ועדת האו"ם לביעור האפליה נגד נשים הביעה את דאגתה מהעדר שוויון בין נשים פלסטיניות לנשים יהודיות בישראל
הודעה לעיתונות
27.7.2005
ועדת האו"ם לביעור האפליה נגד נשים הביעה את דאגתה מהעדר שוויון בין נשים פלסטיניות לנשים יהודיות בישראל
ועדת האו"ם בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (להלן "הוועדה") כינסה ב-6 ביולי 2005 ישיבה במושב האו"ם בניו יורק כדי לעיין בדוח התקופתי השלישי של ישראל. הדוח מפרט את הצעדים שנקטה ישראל כדי ליישם את האמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (להלן "האמנה") – האמנה הראשונה המוקדשת להגנה על זכויות הנשים, שישראל חתמה עליה בשנת 1991. זו הפעם השנייה שבה הוועדה, המורכבת מ-23 מומחים, דנה בדוח התקופתי של ישראל. הפעם הראשונה היתה בשנת 1997, בעקבות הדוח הראשון והשני שהוגשו לה.
ארבע נציגות של ועד הפעולה בדבר מעמדן של הנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל (להלן: "ועד הפעולה") השתתפו בישיבה זו: עו"ד עביר בכר, חנאן אלסאנע, מארי בדארנה ונסרין מזאווי. ועד הפעולה מורכב מעמותת נשים נגד אלימות, כיאן, מרכז אלטפולה, מען – התאחדות עמותות הנשים בנגב, מרכז עדאלה, והאגודה הערבית לזכויות האדם. בישיבה השתתפה גם קבוצה בת תשעה חברים שייצגה את ממשלת ישראל, ובראשה עמדה עו"ד שביט מטיאס ממשרד המשפטים.
חברי הוועדה דנו בתשובות של מדינת ישראל ל-30 השאלות שהוועדה הפנתה אליה לאחר כינוס ישיבת ההכנה במושב האו"ם בינואר 2005. הדיון התמקד בדוח התקופתי השלישי של ישראל ובדוח האלטרנטיבי שהגיש ועד הפעולה על מצב הנשים הפלסטיניות בישראל, שמטרתו לשפוך אור על הפרות של האמנה בידי ישראל בכל הנוגע למצב הנשים הפלסטיניות והאפליה הממסדית נגדן בכל תחומי החיים. עו"ד סוניה בולוס, נציגת ועד הפעולה, השתתפה בישיבת ההכנה. 18 מתוך 30 השאלות שוועדת האו"ם הפנתה לישראל נגעו לאפליה שמדינת ישראל נוהגת נגד נשים פלסטיניות, המוזכרת בדוח האלטרנטיבי של ועד הפעולה.
בדיון של ועדת האו"ם על התשובות שמסרה ישראל הפנו חברותיה שאלות רבות בנוגע לסוגיות שהעלו חברות ועד הפעולה על מצב הנשים הפלסטיניות בישראל. אחת מחברות הוועדה ציינה שניכר כי מדינת ישראל מתייחסת לנשים הפלסטיניות כאל אזרחיות מדרגה ב', והוסיפה כי הנתונים הסטטיסטיים הקיימים לגבי נשים פלסטיניות מצביעים על האפליה הנהוגה נגדן. בישראל יש רק 5 שופטות פלסטיניות מתוך 254 שופטות, ורק 2 אחוזים מהנשים הפלסטיניות עובדות במגזר הציבורי בישראל, בעוד שכ-64 אחוז מעובדי המגזר הציבורי בישראל הן נשים.
חברת ועדה אחת העלתה את נושא האלימות נגד נשים, והצביעה על אפליה בהקמת מסגרות הגנה לנשים פלסטיניות. המדינה מממנת 48 מקלטים לנשים מוכות, אך רק שניים מהם מעניקים הגנה לנשים פלסטיניות.
מומחית אחרת שאלה כיצד נוהגת מדינת ישראל כדי לאפשר איחוד משפחות שבהן בנות הזוג הן פלסטיניות מישראל ובני הזוג הם מהשטחים הכבושים.
כן נידון הפער בין תוחלת החיים של נשים פלסטיניות ושל נשים יהודיות, והפער בין הנתונים על תמותת תינוקות בקרב ערבים ויהודים. חברת הוועדה שהעלתה את הנושא שאלה אם יש תוכניות לטיפול בפערים אלה. כמה וכמה חברות ועדה התייחסו למצב הנשים הבדוויות בכפרים הלא-מוכרים בנגב והצביעו על האפליה החמורה נגדן בתחומי ההשכלה, התעסוקה והבריאות.
הוועדה מתחה ביקורת על העמדה הישראלית, המתנגדת ליישום סעיפי האמנה בשטחים הכבושים, וציינה כי עמדת ישראל אינה מקובלת על ועדות זכויות האדם באו"ם, על מומחים בינלאומיים ועל שופטי בית הדין הבינלאומי לצדק. לדעת חברות הוועדה, הפעילות הצבאית הישראלית בשטחים הכבושים ומדיניות הריסת הבתים נושאת השלכות שליליות וקשות על חייהן של הנשים הפלסטיניות.
עם נעילת הישיבה פירסמה הוועדה הודעה שבה הביעה דאגה מהעדר שוויון אמיתי בין נשים פלסטיניות לנשים יהודיות בישראל, ודרשה ממדינת ישראל לנקוט בצעדים הדרושים לביעור האפליה נגד נשים פלסטיניות בתחומי ההשכלה, התעסוקה וההשתתפות בחיים הפוליטיים. הוועדה הצביעה על העדר ייצוג הולם של נשים ערביות בשירות הציבורי ובמערכת המשפט, והביעה את דאגתה מכך שבישראל נהוגים דיני אישות שאין בכוחם להגן על זכויות האישה במשפחה.
אפשר לעיין בהודעת ועדת האו"ם בכתובת: http://www.un.org/News/Press/docs/2005/wom1511.doc.htm
ההצהרה של ועד הפעולה בדבר מעמדן של הנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל בפני ועדת האו"ם, 5 ביולי 2005.
למידע נוסף בעניין זה: http://www.adalah.org/heb/cedaw.php
