בג"ץ קיבל את עתירת עדאלה נגד השימוש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים"

הודעה לעיתונות
25.10.2005

בג"ץ קיבל את עתירת עדאלה נגד השימוש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים"

בית המשפט הגבוה לצדק קיבל ביום 6.10.2005 עתירה של מרכז עדאלה נגד השימוש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים", בעת ביצוע מעצרים בשטחים הכבושים. בפסק דין שכתב נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, נקבע כי השימוש באזרחים פלסטינים לצורך זה אינו חוקי. פסק הדין ניתן בעתירה שהגישו עדאלה ושישה ארגוני זכויות אדם נוספים ב-5 במאי 2002, בין השאר בעקבות מבצע "חומת מגן". העותרים ביקשו למנוע מהצבא לעשות שימוש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים" ו/או כבני ערובה.

במהלך הדיונים בעתירה בפני בג"ץ הוצגו מקרים רבים של שימוש באזרחים פלסטינים בזמן פעילות צבאית במטרה להגן על חיילים, לרבות: ירי מאחורי הגב של אזרחים; שליחת אזרחים לבתים בטרם פריצתם על ידי הכוח הצבאי, במטרה לחפש חפצים חשודים; אילוץ אזרחים לבדוק גופות של לוחמים פלסטינים שנהרגו על ידי הצבא; וקשירת צעירים אל קדמת ג'יפ צבאי כדי למנוע יידוי אבנים.

בעקבות העתירה הוציא הצבא הוראות האוסרות על שימוש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים" ו/או כבני ערובה, אך איפשר "הסתייעות" של הצבא באזרח פלסטיני אם לפי שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשטח לא נשקפת סכנה לאזרח. באוגוסט 2002 הוציא בג"ץ צו ביניים לבקשת העותרים, האוסר שימוש באזרח פלסטיני גם לפי נוהל זה. בדצמבר 2002 הוגש לבג"ץ "נוהל אזהרה מוקדמת", שאושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה אז, אליקים רובינשטיין. בינואר 2003 אישר בג"ץ את השימוש ב"נוהל אזהרה מוקדמת". בפסק הדין קבע בג"ץ כי נוהל זה אינו חוקי. הנוהל מתיר לצבא "להסתייע" באזרח פלסטיני בפעולות צבאיות שמטרתן ביצוע מעצר, בהתקיים שני תנאים: האזרח הפלסטיני אינו מסרב לבקשת הצבא; לפי שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשטח אין סכנה לאזרח. הנוהל מאפשר לצבא לשלוח אזרח לעבר בית, כדי שיבקש ממבוקש למעצר או מאנשים אחרים לצאת מהבית, כאשר הכוח הצבאי מוכן לפעולה בכל רגע נתון מאחורי האזרח. הסכנה לאזרח עולה כבר מנוסחו של "נוהל אזהרה מוקדמת", הצופה חילופי ירי ומורה על הפסקת "ההסתייעות" באזרח במקרה של חילופי ירי בין המבוקש למעצר לבין הכוח הצבאי.

הנשיא ברק כתב בפסק הדין: "לאור חוסר השוויון בין הכוח התופס לבין התושב המקומי, אין לצפות כי התושב המקומי יתנגד לבקשה להעביר אזהרה למי שמבקשים לעוצרו. אין לבסס נוהל על הסכמה, כאשר ברבים מן המקרים זו לא תהא אמיתית. יש להימנע מכניסה למצב בו תתבקש הסכמה זו".

דברים דומים עולים גם מתצהיר של חייל המילואים גדעון עציון, שהעותרים הגישו לבג"ץ. לפי התצהיר, שהתייחס לתדרוך שנותן הצבא לחיילים לגבי "נוהל אזהרה מוקדמת": "תנאי ההסכמה, שהוזכר כמה פעמים, גרם תגובה משועשעת אצל רוב המפקדים. הרי איזה אזרח סביר יסרב ל'בקשה' שמוגשת בשלוש בבוקר על ידי קבוצת חיילים עם אפודים וקסדות שמכוונים עליו נשק דרוך?"

את העתירה הגיש עו"ד מרואן דלאל מעדאלה בשם עדאלה ובשם ארגון בצלם, האגודה לזכויות האזרח, קאנון, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, המוקד להגנת הפרט וארגון רופאים לזכויות אדם. העתירה הוגשה נגד אלוף פיקוד המרכז, הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה.

העתירה הסתמכה על נתונים רבים שהצטברו בידי עדאלה, ארגון בצלם וארגוני זכויות אדם בינלאומיים מובילים, כמו Amnesty International ו-Human Rights Watch. העותרים הסתמכו גם על פסיקה של בית הדין הבינלאומי בעניין יוגוסלביה לשעבר, ועל חוות דעת של פרופסור אייל בנבנשתי, מומחה למשפט בינלאומי.

כשלושה חודשים אחרי הגשת העתירה, ב-18 באוגוסט 2002, הוציא בג"ץ צו ביניים לבקשת העותרים, כדי למנוע מהצבא לעשות שימוש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים" ו/או כבני ערובה, לרבות באמצעות "נוהל שכן", וללא קשר לשיקול דעת כלשהו של המפקד הצבאי בשטח. הצו הוצא בעקבות מותו של אזרח פלסטיני (נדאל אבו מוחסן), ב-14 באוגוסט 2002, אחרי שנעשה בו שימוש באמצעות "נוהל שכן" וכתוצאה ישירה מחילופי אש במקום. כאמור, בינואר 2003 בג"ץ (השופטים שטרסברג כהן, אנגלרד, ופרוקצ'יה) הגביל את צו הביניים והתיר את השימוש ב"נוהל אזהרה מוקדמת".

לאחר הוצאת צו הביניים באוגוסט 2002 הגיש עדאלה לבג"ץ שתי בקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בטענה שהצבא הפר את צו הביניים של בג"ץ והשתמש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים" ו/או כבני ערובה. עדאלה הגיש לבג"ץ ראיות על הפרת צו בית המשפט מצד הצבא בלא פחות מ-33 מקרים של שימוש באזרחים פלסטינים כ"מגינים אנושיים". עו"ד מרואן דלאל ציין בעקבות פסק הדין של בג"ץ, כי "למרות חשיבות פסק הדין, יש לעקוב אחר פעולות הצבא בשטח כדי שלא יפר שוב את החלטת בג"ץ".

העותרים טענו כי השימוש באזרחים כ"מגינים אנושיים", במסגרת מה שכונה "נוהל אזהרה מוקדמת", אינו חוקי. "נוהל זה מעמיד את האזרח המוגן בסכנה מוחשית וממשית; הסכמת האזרח המוגן אינה רצינית, ומכל מקום אינה רלבנטית משום שאין הוא יכול לוותר על זכותו לא להיות מוצב במקום ובמעמד מסוכן; מדובר בשימוש באזרח מוגן כ'מגן אנושי'; הנוהל יוצר פגיעה ממשית בכבוד האזרח המוגן משום הפעלתו נגד הצד שהוא מזדהה אתו באופן טבעי. הכל בהקשרה של פעילות צבאית של כוח כובש בשטח כבוש. גם המשפט הבינלאומי ההומניטרי, לרבות סעיפים 3, 8, 27, 28, 47, 51 לאמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, אוסר על השימוש ב'נוהל אזהרה מוקדמת'. כך גם סעיף 51(7) לפרוטוקול הראשון לאמנות ג'נבה משנת 1977. גם החלטות בית הדין הבינלאומי בעניין הפשעים שבוצעו ביוגוסלביה לשעבר מחייבות לקבוע כי נוהל זה אינו חוקי", נכתב בעתירה.

 סיכום העותרים ממרץ 2005
 פסק הדין מיום 6.10.2005
 לעתירה