בעקבות פניית עדאלה מינהל מקרקעי ישראל כלל את כל הישובים הערבים בגליל ובצפון במסגרת החלטה שניתנה עד כה לישובים יהודיים אשר נהנו מהנחות גדולות בדמי חכירת הקרקע

הודעה לעיתונות
29.11.2005

בעקבות פניית עדאלה
מינהל מקרקעי ישראל כלל את כל הישובים הערבים בגליל ובצפון במסגרת החלטה שניתנה עד כה לישובים יהודיים אשר נהנו מהנחות גדולות בדמי חכירת הקרקע

מינהל מקרקעי ישראל החליט לאחרונה, ביום 10.10.05, על הכללת כל היישובים הערביים בגליל ובצפון במסגרת החלטה 897 שאושרה ביום 22.01.01 ,והוארך תוקפה מעת לעת, באופן רציף.

אותה החלטה, מעניקה הנחות בהקצאת קרקע למגורים בגליל ובצפון (ללא יישובי קו התפר).

הארכת התוקף האחרונה של אותה החלטה הייתה ביום 27.7.05, אשר באה בעקבות החלטת הממשלה מיום 19.6.05 שהטילה על מ"מ רה"מ, המשמש כיו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל, להביא לאישור המועצה הצעת החלטה בדבר הארכת תוקף ההחלטה עד ל- 31.12.06 .

החלטת המינהל לכלול את הישובים הערבים באה בעקבות פנייתו של עו"ד עאדל בדיר מעדאלה מיום 25/07/05 בדרישה לבטל את ההחלטה ולא להאריך את תוקפה. בדיר טען "שעולה חשש רציני, כי ההנחות נושא ההחלטות הנ"ל תקפות לגבי ישובים יהודים בלבד, ואינן חלות על ישובים ערביים בגליל ובצפון".

החלטה 897 שניתנה בידי המינהל, עניינה הענקת הנחות בגובה של עד 50% בדמי החכירה לקרקע למגורים המשווקת על ידי המינהל בישובים בגליל ובצפון. באותה החלטה צוין גם שההנחות אינן חלות על מקרקעין שיוקצו בדרך של מכרז.

עו"ד בדיר ציין כי המינהל מקצה מגרשים לחכירה בישובים הערביים בדרך של מכרזים פומביים או מכרזי "הרשמה והגרלה" ועל כן תושבי היישובים הערבים אינם יכולים לזכות באותן הנחות המגיעות מהחלטה 897.

בנוסח המקורי של ההחלטה 897 נאמר כי על מנת להבטיח כי ההנחות יגיעו למשתכנים, "יחיל ממ"י הוראות האגף החקלאי מס' 51 י' על הקרקעות המשווקות בשיעורי תשלום המופחתים לפי החלטה זו". הוראת האגף החקלאי הנ"ל עוסקת בחכירת קרקע למגורים בישובים חקלאיים וביישום החלטת המועצה מס' 737, אשר כותרתה הרחבות למגורים באגודות ישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי, קיבוץ, או אגודה שיתופית חקלאית.

עו"ד בדיר ציין במכתבו, כי ההחלטה שניתנה תמוה ביותר מאחר ודיברה על מתן הנחות לכל הישובים בגליל ובצפון ובד בבד החילה על אותה החלטה את הוראת האגף החקלאי אשר דנה רק בישובים החקלאיים למיניהם, קרי ישובים ליהודים בלבד, ואינה כוללת אף יישוב ערבי. התוצאה המעשית של אותה החלטה, הוסיף עו"ד בדיר "הינה חסימת התושבים הערבים, בישובים בגליל והצפון, מקבלת אותה הטבה ומניעתם מליהנות באופן שוויוני מהזכות לדיור בכלל ומההנחות בהקצאת קרקע למגורים על פי אותה החלטה".

עו"ד בדיר טען במכתבו כי ההחלטה לא נשענת על שיקולים ענייניים, ולא נסמכת על תשתית עובדתית ראויה, הינה שרירותית, לא לתכלית ראויה, בלתי מדתית ומפלה על רקע לאום.

כמו כן, ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני היות ומדובר במשאב חיוני ביותר לפיתוח כלל האוכלוסייה, בין היתר, בתחומים החברתיים, הכלכליים ובתחום הדיור.

המינהל בתור רשות מנהלית עליו לפעול תוך שמירה על עקרונות השוויון, ההגינות וסדרי מינהל תקין, תוך שקילת שיקולים ענייניים ובהסתמך על תשתית עובדתית רלוונטית.

כמו כן, ההחלטה לוקה באפליה על בסיס לאום מאחר ולו טרח המינהל לבדוק את מצב הדיור בקרב האוכלוסייה הערבית במדינה, כי אז הייתה מתגלית בפניו תמונה מחרידה בין היתר של מחסור בדיור ציבורי, מחסור בקרקע לבנייה וצפיפות יתר.

 החלטת מינהל מקרקעי ישראל